בן ירדנה ושמשון. נולד ביום י"ד בתמוז תש"ם (28.6.1980) בדימונה. אח בכור לאורטל ולאודליה. גדל והתחנך בדימונה, בבית-ספר הממלכתי-דתי 'אלפסי', ובבית-הספר 'אפלמן'. לאחר- מכן למד בחטיבת-הביניים בבית-הספר ע"ש יגאל אלון, ואת החטיבה העליונה סיים בבית-הספר 'ליהמן', עם תעודת בגרות מלאה, שהמקצוע המוגבר בה הוא חשמל. אבי היה ספורטאי נלהב, השתתף בפעילות ספורטיבית בבית- הספר וזכה בתעודות על הצלחותיו באתלטיקה קלה ועל השתתפותו במירוצים ובפעילויות ספורט שונות. בחודש יולי 1998 התגייס אבי לצה"ל. בחירתו הראשונה היתה 'משמר הגבול', אך הדבר לא נסתייע, ואבי יועד לנהיגה בכלים מיכניים כבדים. לאחר אימוני הטירונות שעבר בניצנה, התחיל אבי בקורס ללימוד נהיגה ברכב שמשקלו יותר מ-15 טונות, שהתנהל במשמר הנגב. הוא עבר את הקורס בהצלחה וסופח לגדוד בחיל-החימוש, שם שימש כנהג במחלקת החימוש של הגדוד באימונים בשטח ובפעילות ברצועת עזה. בינואר 1999 הצטרף לקורס מפעילי מנוף (שלב א'), וסיים אותו בהצלחה. רישיון הנהיגה של אבי כלל, מעבר לדרגה הרגילה, רישיון צבאי לתפעול מנוף, היתר לנהוג ברכב משא כבד, וגם היתר להובלת חומרים מסוכנים שונים. בהמשך התעתד אבי לצאת לקורס גרר, שרצה בו מאוד – אך לא זכה להשתתף בו. לאחר שבעה חודשי שירות בגדוד הלוחמים ברצועת עזה עבר אבי לחטיבה בעין יהב, משם יצא למשימה אשר ממנה לא שב. ביום ו' בטבת תש"ס (15.12.1999) נפל רב"ט אבי בעת מילוי תפקידו והוא בן תשע-עשרה. הוא הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בדימונה. אבי אהב את החיים – לבלות, לשחק כדורגל ולצפות בו, בעיקר בקבוצה שאהב, 'מכבי חיפה'. אבי אהב בדיחות ואהב לצחוק, לעולל תעלולים, וידע להתחבב על הכל ולהתחבר אל כל אחד ואחד. הוא שפע שמחת חיים, תיכנן תוכניות וחלם חלומות אשר לא יתגשמו לעולם. קצין החימוש בחטיבה כתב למשפחה: "…אבי הגיע לחטיבה לאחר שבעה חודשים בגדוד, שירות קשה, מורכב ומסוכן, שבו בילה תקופה ארוכה באימונים בשטח וברצועת עזה, כנהג במחלקת החימוש של הגדוד. את תפקידו מילא על הצד הטוב ביותר וזכה להערכה מצד מפקדיו. לאחר-מכן עבר לשירות בחטיבה, שירות בעל אופי ומשימות מסוג אחר, אם כי בתפקיד דומה. אבי התגלה כחייל חרוץ, ממושמע, צנוע ובעל מוסר-עבודה גבוה. בחטיבה מילא תפקידי נהיגה בסוגי הרכב השונים, וכן יצא למשימות חילוץ, תובלה ופעילויות נוספות שחייבו תנועה ממושכת בכבישי הארץ – ואת כל המשימות ביצע על הצד הטוב ביותר. אבי היה חייל למופת – ולא רק בדרכים. הוא היה פעיל בהווי המחלקה והחטיבה, גילה מוטיבציה ונכונות לקחת חלק בכל העשייה הצבאית, גם בתחומים אחרים. היה חייל אהוב ואהוד על חבריו, וזכה בהערכה הן מצד חבריו והן מצד מפקדיו. אהב את החטיבה והחטיבה אהבה אותו. בזכות היותו חרוץ, מתמיד ומסור, עמד לצאת לקורס גרר, שרצה בו כל-כך – ואליו לא יגיע. אבי נהרג על הכביש, המקום שבו עברו עליו שעות וימים בביצוע משימות רבות ומגוונות." חברו של אבי, אלעד, מנציח את דמותו בשיר שכתב לזיכרו: "היה לך מבט כל כך חיובי על החיים,/ המלים שלך תמיד היו כל כך מעודדות/ הפנים שלך היו מוארות תמיד בהתרגשות/ המעשים שלך היו כל כך ישירים/ הכוח הפנימי שלך עזר לך להשיג כל כך הרבה/ וכשאנחנו חושבים עליך/ אנחנו חושבים רק/ על האושר ועל מזלנו הטוב/ שיצא לנו להכיר ולפגוש/ אותך…" בני משפחתו של אבי כתבו לזיכרו קטעים שמנציחים את דמותו, וכמפעל להנצחתו פעלו להכנסת לוחית עם שמו, וכן ספרי תורה וסידורים למספר בתי-כנסת: לבית-הכנסת שבו הם נוהגים להתפלל, לבית-הכנסת בבית-האבות בדימונה ולבית-הכנסת במצפה רמון. לעילוי נשמתו של אבי נכתבה פרשה שלמה 'פרשת פנחס' בבית-הכנסת 'שערי שמים'. בבסיס החטיבה בעין יהב הקימו המפקדים והחיילים גלעד ונטעו שלושה עצי זית בסמוך למועדון לזיכרו של אבי ובני המשפחה תרמו טלוויזיה למועדון.
