פפו, יהודה

בן סולטאנה ויעקב. נולד בג' בניסן תרע"ג (10.4.1913) בווארנה שבבולגריה. בגיל שלוש-עשרה כבר נימנה עם מייסדי הסניף המקומי של "השומר הצעיר" שבעירו ונתחבב על החניכים והמדריכים שבקן. לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה יצא להכשרה חקלאית על אף התנגדות אמו האלמנה. הוא הצטיין בעבודה במשק, וגם שם רכש את חיבת כל החברים והפועלים, נוצרים כיהודים. ב-1934, והוא בן 22, עלה לארץ-ישראל. הוא הצטרף לקבוצת "תל-חי" שישבה בחדרה והיו בה עולים מבולגריה ומפולין. שם עבד בחקלאות ובשמירה היה שותף לפיתוח מפעלים, למד נהיגה והתבלט בכשרון ההמצאה ותיקון מכונות. וכך תיארוהו חבריו: "זקוף קומה, רחב כתפיים, שחום פנים, בעל שיער שחור ועיניים גדולות, שחורות ונוצצות כאשים בחשכה. כשצחק היה מגלה שיניים לבנות, מבהירות, ולצחוק אהב הרבה כי עליז היה ושמח…". ב-1938 התאחדה קבוצת "תל-חי" עם קבוצת "במסילה" ויהודה הצטרף לקבוצת העלייה על הקרקע בעמק בית שאן. בינתיים נשא אישה והצליח להעלות ארצה את אמו ואחותו. סיפרו עליו חבריו מקבוצת העלייה של קיבוץ "מסילות": "… התלוצצנו עמו על שאלות החיים והמוות… התווכחנו על יופיה של הארץ, האם יפים הם הרי הגלעד או לא…ד יהודה אהב להגיב על כל דבר. במנוחות שבזמן העבודה היה מתייחס לעשרות דברים, שואל, מבטא דעתו, והיה אם לא הצלחת לספק את שאלותיו הרבות או שהתשובות לא ניתנו לפי רוחו, היתה מייד מוכנה הגבה בפיו, עוקצת, לפעמים לגלגנית, אולם תמיד חברית". ביום ט' בכסלו תרצ"ט (2.12.1938) יצאו יהודה ושניים מחבריו, שלושתם חברי ה"הגנה", לשמירה על תל המתנשא אל מול הרי הגלבוע, בקצה הדרומי של שדות ניר-דוד. בדרכם עלו על מארב של כנופיית אבו-דורה, שהיה ממוקם בעשביה הגבוהה של הנחל והביצה בדרך לתל. השלושה נפלו ממכת האש הראשונה שניתכה עליהם מטווח קצר מאוד. בן 25 היה יהודה בנפלו. הניח אישה, אם ואחות. כל השלושה הובאו למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין שבניר-דוד. חבריהם קראו על שמם את התל, שאליו יצאו באותו בוקר, "מצפה השלושה;" חברי קיבוץ "מסילות" הוציאו חוברת לזכרו של יהודה.