פסמניק, נועם (בוצ’קו)

בן טובה וצבי, נולד ביום כ"א בניסן תרפ"ט (1.5.1928) בירושלים להורים חלוצים אנשי העלייה השלישית. הוא למד בבית-החינוך לילדי העובדים בתל-אביב, נמשך אל חיי הכפר ולכן המשיך את לימודיו בבית-הספר המחוזי בקיבוץ גבעת השלושה, בו שהה שנתיים ימים. מאחר שלא היה לבית-ספר זה המשך מעשי, עבר לבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. שם יכול היה ללמוד חקלאות להלכה ולמעשה כרצונו. היה אהוב על חבריו והתבלט באופיו הישר. נועם הצטיין בכל מקצועות לימודיו והיה פעיל גם בחיי הספורט של בית-הספר. את חוק לימודיו במקווה ישראל סיים בהצטיינות. עם תחילת המאבק נגד הבריטים הצטרף לשורות הפלמ"ח. היה ביגור, ולאחרונה – ברמת יוחנן. השתתף בפעולות שונות של ה"הגנה" והיה בין פעילי העלייה הבלתי-לגלית. ב"שבת השחורה" (29.6.1946), נלקח עם רבים מצעירי ה"הגנה" לעתלית, וגם שוחרר איתם. כתום שנתיים לשירותו המלא בפלמ"ח ביקש לשחררו כדי שיוכל להמשיך בהשתלמותו החקלאית. אבל בשל החרפת המצב חזר בו מבקשתו זו והספיק רק לבוא הביתה לחופשה קצרה בת ימים אחדים. נועם לא היה איש קרבות ולא שש אליהם, אולם משהיה צורך בכך – הלך בלב שלם. הצטיין ביותר במילוי המשימות שהוטלו עליו והיה ידוע כלוחם וסייר מעולה. ביום ו' באדר ב' תש"ח (17.3.1948) השתתף במארב לשיירת הנשק הערבית לחיפה, במבואות קרית מוצקין. בנסותו להשתלט על מכונית-נשק, התפוצצה המכונית ומהתפוצצות זו נפצע פצעי-מוות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.