פסטר, יאיר

בן חנה ואליעזר. נולד ביום כ"ד בתשרי תר"פ (18.10.1919) בגבעת עדה. הוא גדל והתחנך בכפר על אהבת המולדת ועבודת האדמה: מדי יום ביומו היה יוצא לעבודה במחרשה בשדות הכרמים. עם פרוץ מאורעות הדמים של תרצ"ו (1936) התגייס יאיר בן השש עשרה עם שאר בני הנוער של המושב לשמירה ולהגנת המקום. הוא קיבל על עצמו את תפקיד מסדר השמירה ומילא אותו באחריות וביושר, גם גילה אומץ לב ובהתקפות הרבות על הישוב היה ראשון היוצאים לעמדות הקדמיות. מאוחר יותר התגייס לנוטרות. מספר חברו יהושע: "ראיתיו עומד בשורה מתוח וזקוף ומחזיק את הרובה כדבר קדוש. להתלהבות הנעורים נוספה המשמעת". מספר הפועלים העובדים במושבה גדל ויאיר התחבר אליהם למד את אורחותיהם והצטרף לאליהם במאבק לעבודת עברית. לימים נבחר לוועד הפועלים המקומי גם היה בין מייסדי סניף "הנוער העובד" במושבה והדריך בו. במאי 1938 נקרא להשתתף בהקמת חניתה בגליל המערבי, ישוב "חומה ומגדל" הוא גויס, יחד עם עוד 120 נוטרים אנשי "פלוגות השדה" בפיקודו של יצחק שדה, לקבוצה מיוחדת שתפקידה לתפוס את השטח, לארגן שמירתו והגנתו ולסלול את הדרך לעלייתו של גוף מתיישבים קבוע במקום. יאיר היה מלא התלהבות מן המשימה ומן המקום ובאחד ממכתביו כתב: "חניתה היא מבצר מולדת". ביום ט' בסיוון תרצ"ח (8.6.1938) בעת אימונים בחניתה, נהרג בהתפוצצות רימון, והובא למנוחת עולמים בבית העלמין בזכרון יעקב. אחרי מותו כתב יהושע: "טל ומטר עליכם הרי חניתה. החורש יחרוש, הזורע יזרע, הקוצר יקצור והשומר ישמור – אלה היו תוכן חייו. אלה היו ניחומים למשפחתו ולנו ולחבריו". פרק חייו וגבורתו של יאיר מובאים בספר יזכור לחללי חניתה.