פסטרנק, מאיר

בן מיטה ושלמה, נולד ביום ה' באדר תרפ"ב (5.3.1922) בכפר הגדול מסיף, במחוז מרמרוש, רומניה (טרנסילבניה), שבו ישבו יהודים רבים אנשי עבודה וחסידות, שעבדו בחקלאות וביערנות, במסחר ובמלאכה. הוא למד ב"חדרים" וב"ישיבות", היתה לו זיקה לחזנות ובחוגי חברים היה מנעים בקולו ושר משירי-ציון. בתקופת מלחמת-העולם השנייה, נלקח עם משפחתו ויתר יהודי המקום למחנות-ההשמדה. משם הועבר למחנות-עבודה בגרמניה וחוסן גופו ונפשו עמד לו להחזיק מעמד ולהישאר בחיים. אחרי השחרור הצטרף לקבוצת הכשרה של "הפועל המזרחי". בשנת 1946 העפיל ארצה באוניית-המעפילים "הגנה" ועבד במשק בנחלת יצחק. למרות הקשיים שעבר, התמיד בנאמנותו לקודשי היהדות ולמפלגתו. כאשר קיבל ידיעות מאחיותיו ששרדו בחיים ועברו לשבדיה ועל קרובים שהעפילו והוגלו לקפריסין, דחה את נישואיו עם ארוסתו עד שאחיותיו יגיעו ארצה. כאשר החלה מלחמת-העצמאות התגייס מתוך הכרה ורצון לנקום באויבי ישראל ושירת בחטיבת "כרמלי". הוא הביע נכונות להקריב גם את חייו למען הקמת מדינה עצמאית לעם ישראל, לבל יובלו עוד יהודים כצאן לטבח אל מחנות-ההשמדה. כך הסביר לקרוביו וכך נהג בחזית: הוא לא ידע פחד ונחלץ ראשון לכל פעולה. מאיר נפצע בקרבות ג'נין, נרפא וחזר לגדודו. כשהגיעו אחיותיו לארץ קיבל בערב שבת חופשה קצרה, לשעות מספר, ואם כי ניסו לעכבו ליום השבת ואף נעלו דלתו לבל יוכל לצאת, הכריחן לתת לו לצאת לדרכו, כי החובה קדמה אצלו לכל. מאיר נפגע ביריית צלף ונפל בגיזרת משמר הירדן ביום ו' בתמוז תש"ח (13.7.1948). בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.