פנקר, יובל

בן רחל ושלמה. נולד ביום כ"א בניסן תשל"ט (18.4.1979) בלוד, אח לליאת, שמואל ואביאל. את לימודיו החל בבית-הספר הממלכתי-דתי 'רמב"ם' בלוד. יובל הצטיין בלימודים ואובחן כתלמיד מחונן. בתום כיתה ח' החל את לימודיו התיכוניים בישיבת 'בית שמואל' בחדרה, וסיים אותה במגמה העיונית. יובל היה מהתלמידים המיוחדים בישיבה. מספר ראש הישיבה, הרב אלישיב הכהן: "יובל לא החזיק טובה לעצמו על מעלתו, אבל הכיר טובה לאחרים מאוד-מאוד. היה קשה לעמוד מול מתן התודות והרעפת השבחים שיובל הרעיף בסיום שנה בה חינכתי את כיתתו או בסיום י"ב. מידת הכרת הטוב שבו ומידת הענווה, שאמרה לו לעצמו – לי לא מגיע – יצרו יחדיו דמות של משקיע, נותן לאחרים ועבורו לא מבקש דבר… נפש טהורה שמטהרת במי התרומה החברתית לזולת, הבודד והציבורי כולו." יובל היה פעיל מאוד בעת לימודיו בישיבה, תמיד מוקף בחברים שעליהם הקרין מאורו ומצניעותו. יחד עם חבריו עמל להקמת סניף של תנועת 'בני עקיבא' בשכונת בית אליעזר בחדרה, שכונה שגרים בה עולים רבים, ומרגע הקמת הסניף היה פעיל בסיוע בלימודים לתלמידים, עולים מאתיופיה ומברית-המועצות, וכן פעל בהפצת רוח היהדות בשכונה. מגיל צעיר אהב יובל להאזין לכל סוגי המוזיקה, ובעיקר מזרחית ופיוטים. הוא למד חזנות בנוסח ירושלמי והיה פייטן בחסד. כן למד את אמנות הכתיבה התמה על מזוזות, תפילין וכדומה. גם בספורט עסק יובל מילדותו. מגיל שש שנים ועד היותו בן שתים-עשרה למד קראטה וזכה לקבל חגורה חומה. הוא גם אהב מאוד כדורסל, היה אוהד של 'מכבי תל- אביב' והקפיד לא להחמיץ את משחקי גביע אירופה של הקבוצה. בתום כיתה י"ב המשיך יובל ללמוד בישיבה עוד שנה, מכינה לישיבת הסדר. הוא שוכנע להמשיך במסלול זה על-ידי ראש הישיבה, שסיפר: "מספיק היה לומר לו שיוכל להמשיך את התרומה החברתית שלו בסניף. זה כבר הדליק את האבוקה, ויובל הגיע והצטרף למכינה." בתום שנת ההכנה, במרס 1998, התגייס יובל לצה"ל. הוא שאף להגיע ליחידה מובחרת, החל גיבוש לסיירת אך העדיף להתחיל שירות כלוחם במשמר הגבול. ביום ח' באייר תשנ"ח (4.5.1998) נפל יובל בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בלוד. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים. הרב אלישיב הכהן ספד ליובל: "יובל נתן בענווה למשפחה, לישיבה ולחברה. לא ביקש עבורו לא חומר ולא רוח, לא כסף ואף לא תשומת לב. אשר בליבו נשאר סוד וכנראה יישאר סוד, אך הגלוי והידוע הוא שנלקחה מאיתנו נשמה גדולה ואצילית, שתהיה חסרה לנו מאוד." להנצחת זיכרו של יובל, תרמה משפחתו ספרי קודש לבית הכנסת 'אליהו הנביא וינון'. בישיבה שבה למד הוקמה ספרייה גדולה עם פרוכת רקומה באותיות זהב מפסוק שנלקח מספר ישעיהו פרק י"ח: "בעת ההיא יובל שי לה' צבאות". בני משפחתו של יובל כותבים: "על יובל קשה לדבר בזמן עבר משום שהוא עדיין בתוכנו. רוחו ונשמתו איתנו והוא מוזכר כמעט בכל יום כדמות מופת להתנהגות, מעשים טובים ומן הסתם זיכרונות על דברים שעשה; בתקופת החגים העביר צמרמורת בלב המתפללים בקול היפה והמיוחד שהעניק לו האל. יובל היה עיקש בדברים שהיו עבורו עקרונות במובן של 'יהרג ובל יעבור'. יובל היה מגובש פוליטית. עוד בהיותו נער היה פעיל מפלגה ושיכנע אחרים בדרכי נועם להצטרף לשורות המפלגה. נער-בחור יפה בחיצוניותו ובפנימיותו. נתן מעצמו לאחרים, ולעצמו מעולם לא דרש. אפילו בגדים ונעליים, אנו ההורים היינו צריכים להיות ערים לצרכיו ולקנות עבורו. את אשר קיבל הוקיר טובה. אין ספק שיובל מהווה דמות חינוכית לשני אחיו הצעירים שעד היום מחקים אותו. יובל, הפרח שלנו נקטף בצעירותו, ואנו בני המשפחה מבכים אותו, מעריצים ומעריכים אותו באהבה גדולה גדולה. מתגעגעים ולעולם לא נשכח אותך יובל. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים לעולמי עד".