פנקר, גוריון

בן אביגיל ומשה. נולד בבאר יעקב ביום י"ט בטבת תש"ם (8.1.1980), אח צעיר לגרשון, גבעון, גדעון וגולן. למד בבית-הספר היסודי 'רשב"י' בבאר יעקב והמשיך ללימודי תיכון בפנימיית 'הדסה נעורים' שליד נתניה, שם סיים לימודיו במגמת חשמלאות רכב. גוריון אהב לבלות עם חבריו הטובים, חבריו מבאר יעקב כמו גם חבריו לפנימייה, במגוון פעילויות. אהב ללכת לים, לצאת לטיולים, לראות סרטים ולבלות בדיסקוטק או בפאב. שופע מרץ, שש לכל פעילות וחיוך מקסים על פניו. עם כל עיסוקיו, תמיד הקפיד לעזור להוריו בעבודות הבית השונות. בכיתה י"א הכיר את אנג'לה, שלמדה בפנימייה, השניים היו לחברים קרובים שתמיד בילו יחד ונהנו זה מקירבתו של זו. חברותם התהדקה עם הזמן, ונמשכה גם כשהשירות הצבאי שלח כל אחד מהם למקום אחר. מגיל צעיר שיחק גוריון כדורגל. היה פעיל באגודת הכדורגל של ארגון 'נוה יעקב', ארגון של עולים מהודו המקיים טורנירים בערים שונות בארץ. גם בצבא לא זנח את אהבתו למשחק, והתאמן עם קבוצת כדורגל במצפה רמון, סמוך לבסיס שבו שירת. בחודש ספטמבר 1998 התגייס גוריון לצה"ל. לאחר הטירונות נשלח לקורס חשמלאות בצריפין ובסיומו הועלה לדרגת רב"ט והוצב לתפקיד חשמלאי רכב וכלים משוריינים בבה"ד 1. הוא שירת שם כחצי שנה, לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו, שהגדירו אותו כחייל ממושמע וחרוץ, המבצע ביעילות את כל המוטל עליו. ביום י' באלול תשנ"ט (22.8.1999) נפל גוריון בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. אמו של גוריון, אביגיל, כתבה על געגועיה אליו: "כל שבת, כל חג, כל שנה, כל יום וכל לילה – לא משנה כמה זמן עובר, אתה חסר לנו יותר. בלילה לפעמים אתה עושה איתי חסד, אם רק לכמה רגעים, נותן לי לגעת ולנשק את הפנים… היה שלום בני הקטן, נמשיך להיפגש בחלומות עם כל הדמעות." אחיו גדעון כתב במלאות שנתיים למותו: "חבל לי על כל היופי שבעולם והחוויות של גיל הנעורים והבגרות שאתה אינך שותף להם עוד… ויותר מזה חסרה לנו הצלע החמישית במשפחה הקטנה שלנו, צלע שהיתה מאוד דומיננטית, קולנית ויחד עם זאת מאוד מתחשבת ועוזרת." לזכרו של גוריון תרמו הוריו מנורת נר זיכרון לבית הכנסת השכונתי בבאר יעקב.