פניגשטיין, אריה (אריק)

בן בת-שבע וזאב, נולד ביום י"ז בסיוון תרפ"ט (25.6.1929) בירושלים. גדל וחונך בבית שהיתה בו מסורת מוסיקלית. אביו ניגן בתזמורת הירושלמית ובמשך שנים רבות היה חבר תזמורת המשטרה. הבן הצטיין בנגינה באבוב והיה גם פסנתרן טוב. בהיותו בן 16 עזב את הגימנסיה והצטרף לתזמורת המשטרה. כן השתתף בתזמורת הרדיו והאופרה. אריה היה מרצה בתורת כלי-הנשיפה בקונסרבטוריון הירושלמי. הקונסרבטוריון רצה לשולחו להשתלמות בחוץ-לארץ, אולם אריה סירב לצאת את הארץ בימי המאבק. הוא היה גם ספורטאי שהגיע להישגים ואיש "הגנה" נאמן. גם בכך לא סטה מדרך אביו, שהצטיין במאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, בהגנה על העיר העתיקה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, גויס גיוס חלקי, בהיותו שוטר, אולם אריה לא הסתפק בכך: הוא פרש מהמשטרה והמוסיקה והיה למלווה שיירות. סיים קורס חובשים וצורף כחובש פלוגתי לפלוגת "נועם", בדרגת סמל ראשון. נפצע פעמים אחדות. בשעת כיבוש הכפר צובה נפצע בידו, אולם חבש אותה וחזר לפעולה. ביום ו' באייר תש"ח ()15.5.1948 ב5- לפנות בוקר, יצא עם פלוגתו מבניין "ג'נרלי" בירושלים לסייע לכוחות שלחמו עם כוחות אויב בסמוך לחומת העיר העתיקה. ליד בנק ברקליס נקלעה יחידתו לאש האויב. בשעת הגשת עזרה לפצועים פגע כדור ברימון שבחגורתו, הרימון התפוצץ ואריה נהרג בו במקום. נקבר בסנהדריה. ביום י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.