פנחס, פינס

בן יצחק ודבורה. נולד ביום ח' במרחשון תרצ"ט (2.11.1938) בתל-אביב וסיים את בית-הספר היסודי "החשמונאים". לאחר סיימו את לימודיו החל לעבוד בבית-המסחר לחומרי בניין של אביו כדי לעזור לו. הוא היה חבר בארגון הספורט של ה"קנטרי קלוב" והיה בין הפעילים בענפי הכדורגל והכדור-יד. מלבד השתתפותו הפעילה בשני ענפים אלה, היה פינס ספורטאי נלהב וכל שעת פנאי הקדיש לפעילות ספורטיבית. פינס התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1956 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. הוא עבר בהצלחה קורס מ"כים וקורס צניחה. הוא השתתף עם יחידתו בפעולות ביטחון שוטף, ומפקדיו הגדירוהו כ"שש לקרב במלוא מובן המילה. אמיץ לב מאין כמוהו, אהוב על מפקדיו ועל פקודיו. הוא הפך לסמל בפלוגתו והיה אחד מטובי הלוחמים בגדוד". פינס הצטיין בקליעה למטרה וזכה בתעודת הצטיינות על כך. לאחר השירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים של הצנחנים ושירת בה עד יומו האחרון. הוא היה בין המקדימים להתייצב לשירות, ובא תמיד מצויד כדרוש, מוכן לפעולה. הוא אהב את חיי הצבא ולא החמיץ כל הזדמנות לצאת לקרב. היה אמן בהפעלת המקלע הכבד והשתמש בו ביד אמונה. בשדה שימש פינס דוגמה ומופת לאומץ-לב ולנכונות לעזור לחברים בכל מצב. הוא התנדב לכל משימה, השתדל והצליח להוכיח כי למרות היותו "עירוני" אין הוא נופל במאומה ביכולתו הקרבית ובמיומנותו בשימוש בנשק מבני ההתיישבות העובדת. הוא זכה באות מלחמת ששת הימים. לאחר שנות מילואים הוצעה לו האפשרות לעבור לחיל אחר ועל כך הגיב בכעס: "אותי יוציאו מהצנחנים רק באלונקה". ניבא ולא ידע מה שניבא. ביום כ"א באלול תשכ"ט (3.9.1969), שהיה היום האחרון לשירות המילואים שלו, ובבית כבר ציפו לבואו, נפל סמל פינס בקרב. באותו יום יצא בראש אנשיו למארב מסוכן ובהיפתח האש הסתער ראשון על אויב, שארב לו ולחייליו בעמדות מוכנות מראש ליד גשר אדם (דמיה). הניח אישה ושלושה ילדים. בנו השלישי נפטר בנסיבות טרגיות כשנה לאחר נפילת פינס. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. קצין צנחנים ראשי דאז, תת-אלוף רפאל איתן, כתב במכתב תנחומים למשפחה: "את פינס הכרתי מאז שירותו בשירות חובה. אני זוכר היטב את הפלוגה שלו ואותו אישית מאותה תקופה – – – ימים מספר לפני נפילתו בבקעה הצטרפתי אליו לפעולות-לילה והייתי חייל בפיקודו – – – באותה פעילות-לילה היתה לנו היתקלות באויב וזו הייתה גם פעם ראשונה לפינס, שנתקל באויב בסוג זה של פעילות – – – פינס חונך כצנחן ולוחם מסור ואחראי, וכזה היה. שש לבצע בעצמו כל משימה, נהג בתבונה ובאומץ, ועובדת היותו איש מילואים לא השפיעה על כושרו כמפקד בצנחנים. כך גם נפל בהסתערות אל מול אויב, כי זה המעשה הנכון באותו רגע של החלטה ודוגמא אישית. יתגאו בניו באביהם שהיה אמיץ נאמן ומסור למולדתו". מפקד החטיבה בבקעת הירדן, שבמסגרתה פעל פינס עם יחידתו, כתב: "מיד הובהר לי המצב, לא היה לי ספק שאם פינס הוא המפקד, הרי שהוא לא יניח לאלה שניסו לתקפו. החילוץ יצא לשטח, ומשחזר, נוכחתי כי צדקתי. פינס הדף את מארב האויב, ארגן את אנשיו במחסה ומיד יצא עם חוליה להשמיד את המחבלים – – – שנים רבות הכרתי את פינס, עליז היה ורב מרץ – – – היה דמות שכולם אהבו והעריכו – – – נדמה היה כאילו שאין לזמן שליטה עליו. עדיין היה צעיר נמרץ, עליז וסוחף במנהיגותו". לאחר נפלו יצא לאור ספר לזכרו בשם "פינס;" "מגן" נודד על-שמו חולק בטורניר כדור-יד שנערך מטעם ה"קנטרי קלוב", בנוכחות חבריו לנשק וחבריו לקבוצת הכדור-יד; שמו מונצח על האנדרטה לזכר הצנחנים שנפלו במערכות ישראל.