פן, אלדד

בן אסתר והצייר אבל פן, נולד ביום י"א בניסן תרפ"ח (1.4.1928) בירושלים. מגיל שלוש התגורר שלוש שנים עם הוריו בחוץ-לארץ. ביקר בגן-ילדים ובבית-ספר יסודי בשוויץ ובצרפת. סיים את הגימנסיה העברית בירושלים והיה מדריך באגודת-צופים. אלדד היה איש הרגש והמחשבה, וכל חייו התלבט בבעיות הכלל והפרט. הוא ניחן בכשרון ספרותי בולט, כתב סיפורים, פליטונים וניהל יומן, בו נתגלתה אישיותו המקורית ויחסו העצמאי אל החברה. בהיותו בן שבע-עשרה ומחצה כתב ביומנו: "החיים כשלעצמם ערכם מועט, אם אין מקדישים אותם למטרה קדושה ויקרה, הנעלה מן החיים, ושלמענה יש להקריבם". אחר סיום לימודיו יצא להכשרה מגויסת, תחילה בקיבוץ בית השיטה ולאחר-מכן בקיבוץ עין גב. בהיותו בהכשרה נטל חלק, כאיש פלמ"ח, בהגנה על הגליל העליון – בקיבוץ עין גב ובקיבוץ עין זיתים. מאחר שהשקפתו האישית על החיים לא הזדהתה עם החיים השיתופיים בקיבוץ, עזב את ההכשרה בתחילת בפרואר 1948 והצטרף לאחד מגדודי הפלמ"ח. הוא השתתף כלוחם וכקשר בקרבות על הקבוצות מעלה החמישה ונווה אילן ובהתקפה על הר-הקסטל. לאחרונה היה בין מלווי השיירה לגוש עציון. בדרך חזרה לירושלים הותקפה השיירה ליד נבי-דניאל, ובנס הצליח אלדד לחזור לגוש עציון. אולם בהתקפה האחרונה שערך הלגיון על הגוש, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), נפל אלדד באחת העמדות בקבוצת כפר עציון. חברה לקרב, אשר נשארה בחיים מבין מגיני כפר עציון האחרונים מסרה, כי הדברים האחרונים אשר שמעה מפיו היו: "אותי חי לשבי לא יקחו!" ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם כל חללי גוש עציון למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. בחודש אייר תשי"א (1951) הופיע בהוצאת "מסדה" הספר: "סגן אלדד פן – קובץ כתבים".