פלש, תומס (דוב) (“תומי”)
בן מאיר-אריה (ישתבן) ושושנה. נולד ביום כ"ה בטבת תרצ"ו (20.1.1936) בבודפשט, בירת-הונגריה. עלה לארץ בשנת 1949. למד בבית-ספר יסודי בעיר-הולדתו ולאחר עלותו המשיך את לימודיו בבית-הספר בקבוצת גניגר. היה טרקטוריסט. בדצמבר 1953 גויס לצה"ל ולאחר סיימו את שירות-החובה המשיך לשרת בצבא-הקבע והגיע לדרגת סגן-משנה. בערב יום-הזכרון תשכ"ח שודר ב"קול ישראל" שידור מיוחד שנקרא "בחייהם ובמותם" שהוקדש לנופלים מאז מלחמת-הקוממיות. במסגרת שידור זו סיפר עליו אחד ממפקדיו, שהכיר את תומס בחייו האזרחיים לפני גיוסו ואף חי אתו יחד בשדה כעשרה חדשים לפני מערכת-סיני, עד כמה התרשם מאישיותו ומהתנהגותו: שתקן היה וסגור, בוויכוחים לא השתתף, כי לא איש-דברים היה כי אם איש-מעש ואיש-ביצוע. אחרי שנתמנה למפקד-מחלקה חי עם אנשיו יומם ולילה והיה הראשון לעודד אותם והוא שעזר והוא שדאג לחייליו ולצרכיהם. בשעה שהשתתף במערכת-סיני העריך אותו מפקדו; תומס לא היה מרבה לדבר ואף לא שאל שאלות במכשיר-הקשר איך לנהוג ומה לעשות; מפקדו היה משוכנע, כי הוא יודע את אשר לפניו ונתן את אמונו בו. בקרב אבו-עגילה יצא תומס עם מחלקתו ואש-התופת נפתחה עליו מצד האויב, אך כאשר נמצאו במרחק של כמה מאות מטר מן הגדרות נפגע הטנק אשר בו ישב תומס – וכך מצא את מותו ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח והועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול ביום י"ב במרחשון תשי"ח (6.11.1957). לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
