פלש, יוסף (יוסי)

בן מרים ויצחק. נולד ביום י"ג בסיוון תשט"ז (23.5.1956) במושב השיתופי הדתי ניר עציון, שם גדל והתחנך בילדותו המוקדמת. הוא החל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי ולאחר-מכן העתיקה המשפחה את מגוריה למושב נחלים, ליד פתח תקווה. יוסי היה חניך בתנועת הנוער 'בני עקיבא' ולמד בישיבה התיכונית 'נחלים' של תנועת 'בני עקיבא'. בתום לימודיו התיכוניים נרשם במסגרת העתודה האקדמית ללימודים בטכניון לחוג להנדסת מכונות. עקב דחיית תחילת לימודיו בשנה, גויס לצה"ל בחודש אוקטובר 1974 והוצב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות שירת כנהג טנק וכטען-קשר. בתום השנה החל את לימודיו בטכניון וסיים אותם בהצטיינות. הוא יצא לקורס קצינים ולאחר-מכן הועבר לחיל החימוש והתקדם בסולם הדרגות הצבאי עד לדרגת רב-סרן. הוא היה צעיר צנוע ושקט, שכל מעשיו צלחו בידו. בשנת 1983 נשא לאישה את נאוה ונשלח על-ידי צה"ל להשלים את לימודיו לתואר שני. הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת תל אביב, סיימם בהצטיינות והמשיך את שירותו בצבא הקבע בדרגת רב-סרן בתפקיד ראש מדור. הוצע לו על-ידי האוניברסיטה להמשיך את לימודיו לדוקטורט, אולם באוגוסט 1990 אובחן אצלו גידול ממאיר במוח. הוא נותח, אבל כעבור פרק זמן מסוים חלה הידרדרות במצבו. יוסף נפל בעת שירותו ביום י"ד באייר תשנ"א (28.4.1991) והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין במושב נחלים. הניח אחריו רעיה, בן – נתנאל, שתי בנות – חגית וורד, הורים, שני אחים ואחות – יואב, אבנר ושלומית. אחיו הצעיר – מאיר-אליהו – נפטר בעת שירותו, שנתיים קודם-לכן. בעיזבונו נותרה התיזה המדעית, שכתב במהלך לימודיו לתואר מוסמך, בנושא 'מעבר חום בסלע נקבובי כדורי עם שינוי מצב צבירה'. במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה על עבודתו המסורה של יוסי ועל הצלחתו הרבה בלימודים, שבסיומם ביקש מפקד היחידה לשבצו ביחידתו, בתפקיד מרכזי בפרוייקט מורכב, שיוסי עשה בו שימוש בידע טכני רב וביצע את המשימות בשקט האופייני לו. בעבודתו בלט רצונו העז לקדם את הנושאים שבאחריותו. ראש אכ"א מסר תעודת הוקרה לזכרו, שציין בה את תרומת חייו של יוסף להגברת כוחו של צה"ל ולטובת המדינה. רעייתו הנציחה את זכרו בארון ספרים, שהוקדש לבית-הכנסת בשכונת מגוריהם בפתח תקווה. הוריו הנציחו את זכרו וזכר אחיו מאיר-אליהו בהקמת ספריה ציבורית על שמם במושב נחלים. המשפחה הוציאה ספר להנצחת זכרו.