פלר, שי

בן שושנה ושאול. נולד ביום א' בחשוון תשכ"ח (4.11.1967) בירושלים. כשהיה בן שנה לערך נסע עם משפחתו לארצות-הברית לצורך השתלמות האב. לאחר סיום ההשתלמות חזרה המשפחה לארץ ועברה לחיפה. כאן למד בבית-הספר היסודי 'הרצל' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני ה' במגמה הביולוגית. בכל שנות לימודיו בבתי-הספר עשה שי חיל בלימודיו, כפי שתיאר אותו מרכז החטיבה העליונה בבית-הספר התיכון העירוני ה', מר א. הוך: "בכל השנים הללו בלט כתלמיד אחראי ומוכשר, וגם הישגיו הלימודיים העידו על כך. מהימנותו היתה למופת וכך גם התנהגותו בפעילויות בבית-הספר. תמיד ייזכר כבחור צנוע ונעים-הליכות המקובל על חבריו". שי התעניין במיוחד בתחום מדעי החיים, וזכורה במיוחד עבודה מקיפה ביותר שהכין עם חברו הטוב, משה נתיב, בנושא: 'האלון המצוי ויושביו', עבודה שזכתה בהערכה מיוחדת. הוא התעניין גם בתחום המחשבים והצטיין בו. שי היה מה שמכונה 'תולעת ספרים'. הוא הרבה לקרוא ספרים מסוגים שונים, ספרות יפה, מקור ותרגום, וספרות עיונית בנושאי היסטוריה כללית, ביולוגיה ומחשבים. חברו, משה נתיב מתאר את דמותו: "גיליתי את שי החושב, האינטלקטואל שרק הוא מסוגל לענות על שאלה בתשובה מפולפלת על סף האירוניה. גיליתי את שי, איש העקרונות שעמד על שלו, גם אם בודד במערכה. שי תמיד היה זה שהיה מצליח לבדר אותנו עד דמעות במשפטים שנונים, חיקויים ו'הצגות יחיד', שרק הוא היה מסוגל להגות. גיליתי את שי חובב-הטבע, זה שהיה מוקסם מנוף פראי ירוק, מפריחת פרחי הבר, מריח הטחב בחורף". שי גויס לצה"ל באמצע ינואר 1986 והוצב לחיל המשטרה הצבאית. לאחר שהשתלם בקורסים שונים, ובהם קורס חוקרים פליליים, הוצב ליחידה המרכזית לחקירות מיוחדות בתפקיד חוקר פלילי. לאחר שסיים את השירות הסדיר התנדב לשירות בצבא הקבע. להערכת מפקדיו היה "נגד בעל רמה אישית גבוהה, משקיע ומקצועי בתחום עיסוקו". ביום כ"א באלול תש"ן (11.9.1990) נפל שי בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים – עמית, עומר ויובל. צה"ל העניק לו תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בצבא הקבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד מצ"ח: "את עבודתו ביצע נאמנה תוך גילוי חריצות, דבקות במשימה ופתרון בעיות מורכבות ומסובכות. תכונות בלתי נפרדות מסביבתו הקרובה היו חברתיות, חיוך ואהבת הזולת". מפקד היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות כתב: "רגילים היינו לראותך רכון על המחשב. נהנה להתחכם לו ולתת פתרונות לכל בעיה. רגילים היינו לראות את אותו חיוך תמידי על פניך ולהיעזר בך, במאגר החכמה והידע האישי העצום שלך ובידע הרב שצברת בכל התחומים שבהם עסקת ביחידה. שי, פקודי ורעי, אנו חשים כמשפחה שאיבדה את אחד מטובי בניה ודומה כי הפצע שנותר לא יגליד עוד לעולם".