פלק, שמחה (שמח’לה)

בן חינקה ויוסף, נולד ביום א' באלול תרפ"ו (11.8.1926) בעין חרוד. גדל ולמד בשכונת בורוכוב וברמת גן ואחר-כך למד מכונאות בבית-הספר המקצועי על-שם מכס פיין. היה חבר "הנוער העובד" וה"הסתדרות". בשנת 1941 הצטרף לגדנ"ע גוש דן. בשנת 1943 סיים קורס מ"כים של הגדנ"ע והוסיף לעסוק בהדרכה במקומו. בשנת 1944 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה ח' כסייר ובתפקידים מיוחדים בקרית ענבים, רמת רחל, בית הערבה וירושלים. ב-31.1.1946 נאסר בבית הערבה עם ארבעה מחבריו ונשפט לחמש שנות מאסר בעוון החזקת נשק. הוא נשא את סבלו בלי תלונות ועוד היו בפיו דברי עידוד להוריו כשביקרוהו בכלא בירושלים. מששוחרר ביולי 1947 הציעה לו מפקדת הפלמ"ח להישאר זמן-מה מחוץ לכל פעולה, אך הוא לא יכול היה לעמוד מן הצד בשעה שחבריו מגבירים את כוננותם והוסיף לפעול ב"רזרבה" (מילואים) שבאזורו. בו בזמן היה חבר "הפועל" רמת גן ומטובי הכדורגלנים של הקבוצה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות חזר מיד לשירות פעיל והשתתף בליווי שיירות לירושלים ובקרבות בהרי יהודה. בחודש מרס 1948 סיים קורס מדריכי ספורט ושימש בתפקיד זה. בתקופת-המצור הראשונה היה בנגב ומשם נשלח לקורס מ"מים. עם חניכי הקורס השתתף במבצע "דני" ואחר-כך הדריך בקורס מ"כים בג'וערה. הוא נצטווה להפסיק את שירותו בהדרכה ונשלח לתפקיד מפקד מחלקת "הפורצים" באחת מפלוגות "חטיבת הנגב". שמחה נפל בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, בשעת פריצת גדר-תיל בהתקפת כוחותינו על עירק אל-מנשיה ביום י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948). נקבר בגת. ביום ו' בתשרי תש"י (29.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.