פלק, יוסף-יהושע

יוסף-יהושע, בן נורה ומאיר ז"ל, נולד ביום ל' בניסן תש"ג (5.5.1943) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי "יבנה" בחיפה, וכתום ח' שנות לימוד, הלך לבית-הספר לפקידות ולמסחר בחיפה, ולמד שם שנתיים. נער עירני ונבון היה יוסף. כבר מילדותו התעניין בכל המתרחש סביבו. בבית-הספר היסודי היה אהוב על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים. לאחר שסיים את חוק לימודיו היסודיים הלך, כאמור, לבית-הספר לפקידות ולמסחר, ולאחר שתי שנות לימוד במסגרת זו, החל לעבוד לצד אביו במפעל "אקא" בחיפה. סיפר האח יהודה: "למרות העדר השכלה פורמאלית, גילה יוסף כשרונות מסחריים ומנהליים בלתי רגילים. לאחר פטירת אבינו קיבל על עצמו לנהל את העסק המשפחתי ותוך זמן קצר יחסית פיתח אותו והרחיבו לממדים מרשימים". בנעוריו היה יוסף פעיל בתנועת הנוער הדתי "בני עקיבא". עם רעיו יצא למסעות ולטיולים ברחבי הארץ, בילה בחגיגות ובמסיבות, והגשים הלכה למעשה את מצוות יראת התורה ואהבת הארץ. הוא היה בן מסור להוריו, סייע להם גם בעצה וגם בפועל, והקפיד מאוד על מצוות כיבוד אב ואם. סיפרו אחיו: "לאחר שנפטר אבא, ניצב יוסף לימינה של אמא יומם ולילה. הוא לא חסך מעצמו עול ועמל, זמן והוצאות כספיות, וביקש בלב שלם לסייע לה לאחר שהתאלמנה". "פלג'י", כך כינו יהודה, מרגלית, ידידיה ורותי את אחיהם האהוב. הם ציינו את תכונות אופיו הטובות, את נכונותו תמיד לסייע לזולת ואת העניין שמצא בכל אדם, והוסיפו: "רצונו האחד היה לתת מלוא מרצו ותבונתו לכל מטרה". יוסף היה עלם גבה-קומה ומוצק, בעל בלורית שיער אדמוני ועיניים אפורות, שהביעו טוב-לב ואהבת הבריות. יוסף גויס לצה"ל בשלהי פברואר 1961, והוצב לנח"ל. לאחר הטירונות הצטרף לגרעין נח"ל מטעם תנועת הנוער של "בני עקיבא". הוא שירת ביחידת חיל רגלים ונודע בה כחייל טוב ומסור שעשה מלאכתו נאמנה. חבריו לנשק זוכרים אותו כ"אדם נוח לרגוז ונוח עוד יותר לשכוח ולסלוח". גם ציינו את נכונותו תמיד לבוא לעזרת הזולת. בקיץ 1963 כשהשתחרר יוסף מהשירות הסדיר, הצטרף אל עסקיו של האב ועבד במפעל "אקא". שנתיים עבד במפעל במסירות בלתי נלאית ומתוך תחושה של אחריות רבה. בשנים 1966-1965 התגורר בקיבוץ עין צורים. גם בקיבוץ התגלתה עד מהרה פעלתנותו וניכרו מידותיו הנעלות. במחצית 1969 הצטרף לשירות הקבע בצה"ל. הוא שב אל הצבא והשתלם במספר רב של קורסים, שכן היה נחוש בהחלטתו לתרום את מלוא מרצו להאדרת כוחו של צה"ל ולחיזוק בטחונה של מדינת ישראל. יוסף השתלם בין היתר בקורס קצינים ובקורס קציני שריון. לימים הוענקה לו קצינות, והוא הועלה לדרגת סגן משנה. בכל אשר הלך היה יוסף ידוע כקצין מעולה ואהוב על פקודיו. מאז פטירת אביו, בחורף 1971, חזר וניהל את חברת "אקא" בחיפה. הוא קבע את מקום מושבו בחיפה, ובפברואר 1972 נשא לאישה את חברתו, מיכל לבית די-טור מקבוצת יבנה. בשלהי דצמבר 1972 נולד ליוסף ולמיכל בנם הבכור, מאיר. סיפרה מיכל: "יוסף היה בעל למופת ואב מסור. אך זמן מועט יכול היה לצפות בבנו, אך באותן שעות לא הסתיר את אהבתו העזה לבן, שנקרא על שם האב המנוח, והיה גאה מאוד ביצירתו". בעיצומה של תענית יום הכיפורים נקרא יוסף אל יחידתו בחיל השריון. הוא נשלח לחזית רמת הגולן והשתתף שם בקרבות הבלימה נגד הסורים. בתפקיד מפקד מחלקת טנקים, לחם באומץ ובתושייה עד אשר נפגע ונהרג מפגיעת פגז בקרב ליד נחל גשור ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ובן, אם, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "יוסף ז"ל שירת כקצין מילואים בחיל השריון. הוא היה בוגר קורס קצינים וקורס קציני שריון. יוסף היה קצין מוכשר וחבר למופת. כל מי שהכירו, אהבו".