יחיאל (חיליק), בן לאה ויוסף, נולד ביום כ"ו בתמוז תשי"א (30.7.1951) בגבת. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ, וסיים את לימודיו העל-יסודיים בבית-הספר התיכון בגבת, במגמה הריאלית, ובקיץ 1969 עמד בהצלחה בבחינות הגמר. חיליק היה ילד עירני ותוסס, שובב ומלא-חיים. בגן הילדים היה מוקד כל פעילות, חרף היותו רזה וקטן. הוא התבלט בזריזותו וביכולתו הגופנית, וכשהתחיל ללמוד בבית-הספר ניכר היה מיד, שהוא גם תלמיד טוב וגם ספורטאי מצוין. "יכולת הלמידה של חיליק הייתה מפליאה. היה לו כושר תפיסה פנטסטי, והוא הצליח גם בלא שהשקיע זמן ומרץ בלימודים", סיפרו חבריו. שעות רבות עסק בפעילות ספורטיבית, השתתף בתחרויות ריצה וקפיצה, ושיחק בכדורסל ובכדורגל. משהתבגר מצא עניין רב במשחק השחמט. נער חברותי היה והצטרף עם חבריו לתנועת הנוער העובד והלומד ולחטיבת בני הקיבוץ המאוחד, אתם יצא למסעות ולטיולים ברחבי הארץ, השתתף בכינוסים ובמפגשים חברתיים ונטל חלק בקורס לידיעת הארץ, שנערך מטעם התנועה. גם בפעילויות הגדנ"ע השתתף, וסיים בהצלחה קורס גדנ"עי אוויר. "חיליק היה פעלתני וער", העידו חבריו במשק, וסיפרו כיצד עבד, כתום יום לימודים ארוך, בענף הנשירים של גבת בגידול תפוחים ואגסים. בשנים האחרונות של בית-הספר התיכון התעניין מאוד בענף הפלחה, ועשה עבודה נאמנה בשטח זה. "לא רק שעות של עבודה ובילוי ידע חיליק שלנו", סיפרו בני משפחת פלצר, "היו לא מעט שעות של הרהורים והתלבטויות, שיחות על העתיד, על המשק, על החיים". בתום לימודיו העל-יסודיים התקבל, כיתר חבריו, כחבר במשק. "חיליק היה גאה בכך, ונכון לתרום מלוא מרצו ותבונתו להעשרת חיי המשק והקבוצה". חיליק גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1969 והוצב לחיל האוויר. אחרי התלבטויות והרהורים רבים התייצב לקורס טיס, שראה בו אתגר גדול. אך באחד משלבי הקורס, נאלץ להפסיק. גיסו, ניר סיפר: "על אף הידיעה הברורה, שהכישלון הוא דבר אפשרי, הייתה המכה קשה. מפקדיו ניסו לשכנע אותו להצטרף לקורס נווטים, ובכך להישאר בחיל שאהב ולהיות קרוב לטייסים. חיליק שוב התלבט ולאחר היסוסים וגישושים, החליט לעזוב את החיל ולהצטרף ליחידת שדה מובחרת בחיל השריון". הוא השתלם בקורס סיירי שריון ובקורס מש"קי סיור, ושימש מפקד בסיירת שריון. במהלך שירותו הוענק לו "אות השירות המבצעי" וכן הוענקו לו "כנפי צנחן", לאחר שהשתלם בקורס צניחה. תקופת שירות החובה שלו עברה עליו בגזרת התעלה, שם ידע ימים קשים ושעות מרות. הוא נודע בין רעיו כסייר מעולה ומפקד מסור. "הסיירת הייתה לו בית שני, והוא היה נכון לתרום למען ידידיו, כשם שהיה תמיד נכון לעזור לבני משפחתו ולרעיו בגבת". באוקטובר 1972 השתחרר חיליק מהשירות הסדיר ושב אל הקיבוץ והשתלב בחיי המשק. דלקת פרקים חריפה רתקה אותו אל המיטה בבית-החולים בעפולה, אך כשהחלים, היה נמרץ כתמיד והתמסר לפעילות בענפי המשק השונים. הוא קיבל על עצמו את ארגון המועדון, ונסך בו אווירה מיוחדת של חיי רוח ובידור. יחד עם זאת החל לעבוד במפעל לייצור צינורות פלסטיק "פלסטרו", ותכנן תכניות ללמוד את מקצוע החשמל. בשעות הפנאי שיחק בקבוצת הכדורסל של "הפועל איתן" גבת, בילה בחברת הצעירים ובחברת בני משפחתו האוהבת. עלם פעיל ומלא חיים היה כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים. בשעות אחר הצהריים של יום התענית נפרד חיליק מהוריו ויצא לדרכו. הוא נשלח לחזית הדרום, שם לחם כמפקד סיור שריון והשתתף בקרבות הבלימה. במשך כל ימי הלחימה הקפיד לשלוח גלויות הרגעה ועידוד לבני משפחתו במשק, דרש בשלום חבריו וביקש שיכתבו לו. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נהרג חיליק בקרב בעת צליחת התעלה. חבריו מספרים שבכל ימי הקרבות לחם באומץ רוח ובדבקות במשימות שהוטלו עליו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבת. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה הארוכה שימשו לנו, חבריו, מקור לכוח. חיליק היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. אבדתכם היא גם אבדתנו". בני משפחת פלצר, ידידים ורעים במשק גבת הוציאו לאור חוברת ובה דברים על דרכו ועל דמותו של חיליק ז"ל, וכן מכתבים שכתב.
