פלצר, אילן (מריאנו)

בן פרלה ומשה. נולד ביום ב' באדר ב' תשל"ו (4.3.1976) בעיר קורדובה שבארגנטינה. אח לעליזה, דני, מרסלו ושירי. ילד יפה ושובב, שהתייתם מאמו כשהיה בן שבע. בשנת 1985, לאחר שהאב ויתר על אחזקתם, עלו אילן בן התשע ואחותו שירי בת השתים-עשרה ארצה לבדם והתגוררו בקיבוץ להבות הבשן עם אחותם הבכורה עליזה, שקיבלה אפוטרופסות עליהם וגידלה אותם כאם יחד עם שני בניה – יניב ודרור, אותם אהבו כאחים. אילן נקלט במהירות ובלבביות בחברת הילדים בקבוצת 'אילן', כשמו, ועד יומו האחרון שמר על קשר טוב עם חבריו לקבוצה. אילן עשה את לימודיו התיכוניים במגמת מכונאות בבית-הספר 'עמק החולה' שבקיבוץ כפר בלום. אילן חבב ספורט. בנעוריו שיחק כדורגל בקבוצת 'הפועל קרית שמונה' בתפקיד קשר והיה לשחקן מצטיין. בנוסף נהנה לרכב על אופנוע. עם תום לימודיו עבר קורס מצילי בריכה. אילן היה מלאך שופע קסם אישי, שתמיד העתיר טוב על הסובבים אותו וגרם להם לאהוב אותו. באוקטובר 1994 התגייס לצה"ל ובתום אימוני הטירונות עבר קורס מכונאי נגמ"ש בבה"ד 20. לאחר הקורס הוצב אילן, שכונה בחיבה 'צ'יקו', בגדוד 'קרן' ובהמשך עבר לאיכון שברמת הגולן, תחת פיקודו של פול, שאותו העריך מאוד ושמר איתו על קשר גם לאחר שחרורו. לאחר שירותו הסדיר עבד אילן כמציל ולאחר שתי עונות רחצה בקיבוץ נחשונים, נסע לבקר את אביו ושני אחיו, דני ומרסלו, שנשארו בארגנטינה. כשחזר ארצה, התקבל לעבודה כמציל בקיבוץ כפר גליקסון ובחורף עבד בבית הילדים. כעבור שנה יצא שוב לטיול והפעם עם חבר לאלסקה הקרה. הוא חזר לארץ לקראת לידתה של אחייניתו אופיר, אותה אהב מאוד לפנק, כמו גם את אחיינו עידו. אילן עבד כמציל בבית מלון תל אביבי, ובאחד מימי עבודתו שלח אליו קופידון את איילה. בין השניים נרקמה אהבה והם בילו יחד כשנה. ביום 2.3.2003 נקרא אילן לשירות מילואים ביחש"ם 'צנובר' ברמת הגולן, ובמהלכו נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ח' באדר ב' תשס"ג (12.3.2003), שמונה ימים לאחר יום הולדתו העשרים-ושבעה. אילן הותיר אחריו אב, שני אחים, שתי אחיות וחברה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בקיבוץ להבות הבשן. בשורות הכיתוב האישי על מצבתו נחקקו המלים: "אחי, היכן שלא תסתתר, תהיה בלבנו לנצח תמיד". לפני מותו הספיק אילן לסיים קורס מדריכי שחייה במכון וינגייט, אך לא זכה לקבל את הידיעה על כך.