פלס, גליה
בת דורית וחנן, נולדה ביום י"א באייר תשכ"ג (5.5.1963) בקיבוץ גשר שבעמק הירדן. גליה למדה בבית-הספר היסודי בקיבוצה ובבית-הספר התיכון האזורי "בית ירח" שעל חוף הכינרת. גליה הייתה חברה בתנועת "הנוער העובד והלומד" ובגדנ"ע. בהיותה בכיתה ז' היא עברה קורס מדריכות, והדריכה ילדים צעירים ממנה. מילדות התבלטה גליה ברצינותה וברגישותה, ולקראת כל פעולת הדרכה התכוננה בחריצות. התייחסותה למידות של יושר וצדק הייתה בלא פשרות. מוריה אמרו עליה: "הלוואי והיו עוד הרבה ילדים כמוה, עדינה, אף פעם אינה מתחצפת, תמיד מוכנה לעזור". הילדים חיפשו את קרבתה. בגיל ההתבגרות נעשתה גליה מופנמת והתחיל לכתוב שירים, שביטאו אישיות כנה ורגישה. כשהייתה בת 19 שנים, היא אספה את שיריה במחברת, וקראה לה: "שירים מן הלב, שירים של שנות ההתבגרות". את המחברת היא איירה בעיטורים עדינים, והטמינה אותה מעין רואים. רק אחרי מותה נמצאה המחברת. בשיריה כתבה גליה על יפי הטבע, על בדידות, צמאון לאהבה, על יחסי-אנוש ועל שכול. כשסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון, קיבלה גליה מהוריה שי – מצלמה. היא החלה לגלות את כשרונותיה ורגשותיה גם דרך עדשת המצלמה. בצילומיה באו לביטוי אהבתה לנוף הולדתה, לשדות, לפרחים, ולילדים, שבהם טיפלה בחופשותיה באהבה. גליה התגייסה לצה"ל בנובמבר 1982, ושירתה בחיל-הקשר. היא עברה אימוני טירונות וקורסים שונים, ואחרי זה הוצבה לחיל-המודיעין. ביולי 1983 עלתה לדרגת רב"ט. ביום י"ט באדר ב' תשמ"ד (23.3.1984) בדרכה מהבסיס הצבאי לחופשה בביתה שבקיבוץ גשר, עלתה בבית-שאן על מכונית צבאית. הכביש היה רטוב, ואחרי כמה מאות מטרים החליקה המכונית, סטתה לשולי הכביש והתהפכה לתעלה. גליה נהרגה. בת 21 שנים היא הייתה במותה. מפקד יחידתה כתב עליה למשפחה: "גליה שירתה בכמה בסיסים ביחידה במשך שנה וחצי והייתה מופקדת על נושא רציני ואחראי, במסגרת חיל-המודיעין, אותו ביצעה באחריות מופתית. טוב ליבה וחיוכה המקסים השרו על סביבתה אווירה טובה. חביבותה הקרינה לכל עבר, ומשום-כך רצו חבריה להיות במחיצתה. גליה ביצעה את כל המוטל עליה – אפילו מעבר לכך, גם כאשר עבודתה הייתה כרוכה בקשיים ובאי-נוחות". גליה נטמנה בבית-הקברות הצבאי בקיבוץ גשר. היא השאירה אחריה הורים ואחות. ביום השלושים למותה הוציאו לאור חבריה בקיבוץ חוברת לזכרה. כעבור שנה אחת, ביום הזיכרון למותה, יצאה לאור חוברת ובה אוסף שיריה, חיבוריה וצילומיה. שניים משיריה זכו להלחנה על-ידי מלחין, חבר קיבוצה
