פלסקובסקי, ראובן

בן זהבה ומאיר. נולד בט' באב תרפ"ז (7.8.1927) במושב כרכור. למד בבית הספר העממי במושבה ואחר כך בבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון בחיפה שסיימו ב-1946. הוא הצטיין בעבודת כפיים בייחוד במסגרות ובעבודות עדינות שונות, וגם במקצועת העיוניים זכה לציונים גבוהים. תנאי לימודיו היו קשים אך אופיו החזק ויכולת התמדה שניחן בהם סייעו לו להתמודד עמם ולהצליח. גם ידע להתחבב על חבריו בזכות מידותיו הסגוליות: ענוותנות, רוחב-לב ומסירות לכל משימה שהוטלה עליו. בבית הספר התיכון הצטרף ל"הגנה" והקדיש לה מזמנו הפנוי בערבי ימי החול ובשבתות. בתום לימודיו יצא למלא חובתו במסגרת "ההכשרה המגוייסת" – הפלמ"ח. הוא הצטרף להכשרת אשדות יעקב ומיד התבלט בכשרונות אירגוניים ונבחר כחבר מזכירות. גם הוטל עליו תפקיד האחראי למחבוא הנשק ("סליק"). על דך מילוי תפקידו מספר אחד מחבריו: "… בצאתנו בשנית הופיע ה"לגיון" (הלגיון הערבי) באשדות. בא רץ ומסר: להפסיק את העבודה. קפצה עלינו עצבנות. ראובן שמע ובקור רוח המשיך לקבל את הציוד ולסמנו בפנים, ופסק: נגמור! התרשמתי מקור הרוח ומהדייקנות במלאו בעוז נפש, בטחון ושלמות את התפקיד". נוסף על כל אלה הצטיין בידע טופוגרפי ובכושר התמצאות בשטח, והיה מוליך את כיתות האימונים על פני כל דרך, ואדי ושביל. חבריו בפלמ"ח מספרים כיצד ניצל ידע וכושר זה בסיורים בסביבות נצרת, הר מצדה ושאר מקומות וכיצד זריז היה בהבאת מים, עשיית מדורה ובישול בתנאי שדה. לימים יזם ופיתח תוכנית להתיישבות וגם התחיל להכשיר עצמו עם חבריו להקמת מפעל-מסגרות בישוב העתיד לקום, אבל לא זכה להגשים את רעיונו. בג' בתשרי תש"ח (17.9.1947) נהרג עם אביו בתאונת דרכים. הוא הובא למנוחות בכרכור. משק יפתח, מקיבוצי "הקיבוץ המאוחד", הוציא חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו פעלו.