פלט, יאיר

יאיר, בן אסתר ושרגא, נולד ביום ט"ו בחשון תשט"ו (11.11.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "אהבת ציון" ובבית-הספר התיכון "גאולה" בתל-אביב. בלימודים אהב במיוחד את מקצוע ההיסטוריה, ורכש בקיאות רבה בשטח זה. הוא התעניין במיוחד בהיסטוריה היהודית ובתחום תחיית הציונות והשתתף בקביעות בהרצאות שאורגנו בבית ז'בוטינסקי. כמו כן היה פעיל בשיעורי המתמטיקה, ועשה רבות בעזרה לנזקקים מקרב בני כיתתו. סיפרו עליו חבריו לכיתה: "בדיחות דעת ועליזות אפיינו את יאיר יותר מכל. שמחת חיים נטולת דאגות נשקפה תמיד מפניו הבהירים ובעיניו הכחולות. בשיעורים שעניינו אותו, היה ער ונלחם על דעותיו בעקשנות. בחביבות ובמעשי הקונדס שלו היה מרכז את הבנות סביבו. לפעמים הטריד את המורים ביתר שובבות, אבל תמיד התחלק עם חבריו. החבר'ה זוכרים את הטיולים המשותפים מלאי החוויות וביחוד את האחרון, לאילת – לפני הגיוס". תחביבו העיקרי היה הצילום והוא השקיע בו עמל רב. התמונות יצאו מתחת ידיו מושלמות ושבו את העין בצורתם הנאה. בטיולים הרבים שערך, צילם פינות חמד רבות בארץ. גם מוסיקת פופ אהב והיה מסוגל להאזין לה שעות רבות. כשהיה בן שש-עשרה נסע לטיול לחו"ל וחזר מוקסם מהעולם הגדול. "ודווקא בטיול זה", סיפרה אחותו, "הבין כמה אהובה עליו ארץ-ישראל. הייתה לו הרגשת שייכות עמוקה למולדת ורק בה שאף לחיות". להוריו היה בן מסור, ולאחותו שפרה היה אח טוב ומבין. הוא חילק את חוויותיו האינטימיות ביותר עמם. כאשר באו חברים לבקרו, נהג לשתף בשיחה את ההורים, שהיו מתקדמים בדעותיהם. אמרה עליו מורתו שולמית: "יאיר היה יקר לי מאוד כתלמיד וכאדם. שנתיים ימים לימדתי אותו. אציל נפש היה ובכל מפגש ושיחה אתו חשתי ברצינות שבהליכותיו. הופעה נאה, תרבותית ונעימה הייתה לו. נראה היה תמיד כאילו הוא סגור בתוך עצמו, אך רושם זה נבע בעיקר ממידת הענווה שהייתה בו. תלמיד טוב היה וכל דבר עשה באחריות ובשקדנות. מעולם לא שמעתיו מרים קול או מתקוטט עם חבריו. התחשבות בזולת ויושר הלב היו תכונות טבעיות אצלו, ובלטו ביחס לחבריו בני כיתתו". כתבה המחנכת שלו אילנה: "פניו העגולים של יאיר, עיניו הגדולות והגלויות, חיוכו הביישני, המלווה בסומק כל אימת שנוזפים בו – זאת הייתה דמותו של יאיר; אומרת תמימות נעורים, כנות וחביבות. היכרתי את יאיר לראשונה כתלמיד חובב צילום, נתפסתי לרגישות שבצילומיו והכנסתים לעלון בית-הספר. יאיר היה בין התלמידים הטובים שבכיתה, גם בין החביבים שבהם". יאיר גויס לצה"ל בראשית פברואר 1973 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס תותחנות טנקים וקורס למקצועות הטנק, ואת שניהם סיים בציונים טובים. "אם כי הספיק לשרת שמונה חודשים בלבד", סיפרו חבריו ליחידה, "הספיק להצטיין כתותחן וכצלף והתעניין מאוד בקו בר-לב המפורסם. חייכן היה, שובב ומאושר, וכאשר פרצה המלחמה צחק כמנהגו: להתראות בקהיר, אמר לנו, ליד הפירמידות…" מלחמת יום-הכיפורים מצאה אותו ואת יחידתו בחזית הדרום. בקרבות שנערכו ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) בגזרה הדרומית של התעלה, באיזור מעוז "ליטוף", יצא הטנק שלו על אנשי צוותו לחלץ טנק שנפגע. לאחר זמן הודיע יאיר שהמפקד נפצע, ובשעה שבע הודיע שנגמרה להם התחמושת. הצוות קיבל פקודה להעמיד פני מתים, והעמדת הפנים הפכה אמת מרה כאשר נפלו כולם מאש האויב, ויאיר בתוכם. על גילוי אומץ לב, קור רוח ודבקות במטרה, זכה יאיר לציון לשבח מטעם האלוף הרצל שפיר – אלוף הפיקוד. והרי תיאור המעשה: "במלחמת יום-הכיפורים לחם רב"ט יאיר פלט ז"ל בתפקיד תותחן בצוות טנק בחזית סיני. בליל 7 באוקטובר 1973 נפגע הטנק של רב"ט יאיר פלט ז"ל ונהג הטנק ומפקדו נהרגו. רב"ט יאיר פלט ז"ל נותר לבדו כשהוא מכותר בכוחות חי"ר מצריים. למרות המצב הנואש שנקלע אליו, לא איבד רב"ט יאיר פלט ז"ל עשתונותיו והמשיך לנהל קרב אישי נגד האויב, תוך שהוא מדווח על מצבו ברשת הקשר ומבקש עזרה. כל הנסיונות לחלץ את רב"ט יאיר פלט ז"ל עלו בתוהו והדיווח האחרון שנתקבל ממנו ברשת הקשר היה, כי התחמושת שברשותו אזלה וכי כוחות האויב עולים עליו. רב"ט יאיר פלט ז"ל נפגע אז ונפל. במעשיו אלה גילה רב"ט יאיר פלט ז"ל אומץ לב, קור רוח ודבקות במשימה". הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של קרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יאיר לחם במסירות, באומץ רב ותוך חירוף נפש".