פלטקביץ, יעקב (קובה)

יעקב, בן איטה ומריאן, נולד ביום ט"ו בטבת תש"ז (7.1.1947), בפלוצק שבפולין. הוא החל את לימודיו בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו. אחרי שמשפחתו עלתה ארצה והשתקעה בהרצליה, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ויצמן". אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר-הירוק ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. יעקב, שהיה ידוע בכינויו "קובה", היה נער שקט, צנוע ונחבא אל הכלים. הוא שקד על לימודיו והגיע להישגים מעולים, אך מעולם לא התרברב בכך. חייו של יעקב נעו סביב ציר מרכזי – הספורט. הוא הקדיש את כל זמנו לעיסוק בספורט, לאימונים ולמשחקים. כבר בבית-הספר היסודי התגלה כספורטאי רבגוני, ובזכות הכושר הגופני המעולה שלו יכול היה להתמודד בענפי ספורט רבים, לרבות אגרוף, היאבקות וטניס. אך יותר מכל הצטיין במשחק הכדורגל. הוא נמנה עם סגל נבחרת הכדורגל של בית-הספר בכפר-הירוק, וכראש הקבוצה הוליך את חבריו לזכיה באליפות הארצית לבתי-ספר על יסודיים. כשהיה בן עשר הצטרף לקבוצת הכדורגל של "מכבי" הרצליה, שעם שורותיה נמנה עד יום מותו. הוא הקדיש זמן רב לאימונים ולמשחקים ובזכות כישרונותיו הפך להיות אחד מבחירי השחקנים של הקבוצה. יעקב גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כתותחן בטנק ואחרי תקופת שירות ביחידת שריון סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים וקורס מש"קי קשר. עם חבריו ליחידה השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים בסיני ונמנה עם ראשוני החיילים שהגיעו לגדת תעלת סואץ. בסוף יולי 1968 שוחרר יעקב מהשירות הסדיר והוצב ביחידת מילואים של חיל השריון. יחידה זו קלטה את הטנקים הרוסיים, שנלקחו שלל במלחמת ששת הימים. במסגרת שירות המילואים, הוכשר יעקב לתפעל את הטנק הזה. לאחר השחרור החל לבסס את עתידו ועבד במשך שנתיים בתעשייה הצבאית. אחרי-כן מצא את מקומו בין עובדי השירות המטאורולוגי. הוא התגלה כעובד מסור ונאמן וזכה להערכה רבה מצד חבריו לעבודה ומצד מנהלי השירות, שאף צפו לו התקדמות מהירה בעבודה. יעקב שב ללבוש את מדי "מכבי" הרצליה והוליך אותה להישגים רבים במסגרת מחוז הצפון של ליגה א'. נפילתו בקרב נטלה מן הקבוצה את אחד מכוכביה, שחקן מצטיין, שתרם רבות להישגיה של "מכבי" הרצליה. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. בקרב שהתחולל ליד גשר פירדאן, ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), נפגע הטנק של יעקב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יעקב ז"ל לא שש אלי קרב, אך מהרגע שהתייצב לתפקידו ראה במלוא הרצינות את המוטל עליו. חדור הכרה יצא אל הקרב שממנו לא שב. הוא וחבריו שנפלו חסמו בגופותיהם את השואה שנכונה לנו".