פלז, שאול (“שאולי”)

בן שמעון ושושנה. נולד ביום כ"ג באב תש"ד (12.8.1944) ברחובות. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אביחיל" ולאחר-מכן בבית-הספר התיכון העירוני על-שם טשרניחובסקי בנתניה. היה פעיל בגדנ"ע, היה חבר תנועת "הנוער העובד והלומד". לאחר-מכן כאשר נכנס לאוניברסיטה של תל-אביב היה חבר אגודת הסטודנטים שם. למד באוניברסיטה בפקולטה של מדעי הרוח במקצועות הספרות העברית וספרות המזרח התיכון. נושא ידיעת-הארץ לא חומר תיאורטי היה בשבילו אלא נושא שלמד מתוך התבוננות עצמית. דבר זה התבטא לא רק בעצם הלימודים כי אם גם בתחביבים שהיו לו, כגון: אוסף כלי נחושת עתיקים, חרבות, מטבעות ואבנים אופייניות לאיזורים שונים בארץ. ביטוי נוסף לאהבת-הארץ ניתן בטיוליו הרבים לארכה ולרחבה – ולא בנסיעה בלבד ולמקומות מוכרים לכל. רוחו עליזה היתה תמיד והיושר והכנות הדריכוהו וכיוונוהו ביחסו לבני-אדם ולכל ידידיו. עניו וביישן היה, ממעט דברים ולא התאמץ להתבלט. שנתיים ימים למד בחוגים האוניברסיטאיים האהובים עליו. גויס לצה"ל בפברואר 1963. נכונותו לפעול הגיעה לידי ביטוי במסעותיו בקורס-הקצינים כשהתנדב לשאת על גבו אלונקות ופצועים ולפטור בכך חלשים ממנו. היה מרכז קציני-קשר בגדודו ובתפקיד זה היה גם במלחמת ששת הימים כאשר נקרא למילואים, כפי שהיה נקרא כפעם בפעם קודם לכן. בעיצומה של המלחמה, ביום הרביעי לקרבותיה, הוא כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967) בבוקר, בקרב שנערך מערבית לביר גפגפה שבסיני ראה שאול איש צוות טנק מצרי רץ לעבר טנק מצרי בלתי פגוע ולמרות שלא קיבל פקודה על כך התקיף אותו ברימונים והצליח להשמיד את הטנק; אולם בנהגו כך באומץ-לב ובגבורה קיפח את את חייו בהיפגעו אנושות ומת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן. בסיוע המחלקה להנצחת החייל רכשה האוניברסיטה של תל-אביב ספרים לחדר-העיון שהוקדש לזכרו של שאול, שהיה מתלמידי המכון לחקר המזרח התיכון ואפריקה. לזכרם של שבעה סטודנטים של האוניברסיטה בתל-אביב (ושאול ביניהם) ולזכר אחד מעובדיה הוקמה קרן מילגות מטעם נשיא האוניברסיטה ומפירותיה הוענקו מילגות על-שם כל אחד מנופלי מלחמת ששת הימים. רשימה עליו הובאה בחוברת שעיריית נתניה הוציאה לאור לזכר בניה שנפלו. בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו.