פלוצר, משה

בן הינדה ויהודה, נולד ביום ו' באדר ב' תרפ"ד (12.3.1924) בעיר קוטנה, פולין, למשפחת-רבנים מיוחסת. בשנת 1935 עלה לארץ עם הוריו, שהשתקעו בתל-אביב. למד בבית-הספר הדתי "תחכמוני" ואחר-כך עבר לבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין וסיים אותו בהצלחה. היה חבר בגדנ"ע ובתנועת "השומר הצעיר" והצטרף להכשרה בקיבוץ מזרע. משם נלקח ב"שבת השחורה" (29.6.1946) לרפיח והיה כלוא חודש וחצי. לאחר שהשתחרר נשא אישה והתיישב בקרית חיים. מקצועו היה לחצנות. צנוע היה ופשוט בהליכותיו. כאחד מבני "עמך" האלמונים היה אדם למופת, בן מסור להוריו וחבר אהוב על רעיו. מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, הצטרף להגנת אזור מגוריו והיה בין מלווי השיירות לנהריה. עם גיוסו לחטיבת "כרמלי" השתתף בפעולות בעכו ובמקומות אחרים. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב ומשה ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. השאיר אישה, רבקה. בתו, עמית, נולדה לאחר מותו.