fbpx
פלד (פלדשטיין), מרדכי (“מוטי”)

פלד (פלדשטיין), מרדכי (“מוטי”)


בן אברהם ורחל. נולד ביום ג' בתמוז תש"ה (14.6.1945) בבאר-טוביה. מאביו ששירת כ"נוטר" בימים של טרום-המדינה ירש מרדכי את אומץ-הלב, את הלהט ואת האמונה, ומאמו רכש את טוב-הלב, את הבנת הזולת ואת המסירות האינסופית לידידיו, לפקודיו ולכל אחד באשר הוא אדם. הוא למד בבית-הספר היסודי "מבואות" במושב ובבית-הספר המקצועי "אורט" ברחובות, בו גם עמד בבחינות הבגרות. בנעוריו עסק בספורט השחייה והיה פעיל בחוג של טיסנאות. את מרדכי הפיוטי והמעמיק לא הכירו רבים. הוא כתב שירים וחרז חרוזים. הוא אחז גם בעט סופרים וגם במכחול ציירים ואהב לצייר פרחים ופירות, פרדסים ונופים וגם מטוסים שאהב במיוחד. הוא הקדיש מכשרונו לעיטור עלונים וחוברות ותמיד היה ראש וראשון בכתיבת פיליטונים והומורסקות. מוטי התגייס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1963 ורצה להתנדב לחיל האויר ולהקדיש את חייו לטיס. אלא שהדבר לא עלה בידו וכך מצא את עצמו כאיש חימוש בחיל השריון. תודות למקצוע הטכני שרכש ובעיקר תודות לכוחות הנפשיים שנתגלו בו, כבש את מקומו בחיל השריון. במלחמת ששת הימים נלחם כסגן מפקד פלוגת טנקים בקרב על רמת הגולן, לאחר שהתעקש לקבל תפקיד קרבי. הוא עבר ניתוח קשה בגבו, ולמרות שהיה נתון בגבס זמן ממושך לא התאונן. לבו היה נתון לאהבתו החדשה, אשר צמחה בימי שירותו – אהבת הפלדה המשוריינת. אחרי שהיה מרותק לבית-החולים החל לעסוק בפיתוח השריון. הוא ניצל את הידע הטכני העצום שרכש והשקיע רבות בפיתוח ובהוצאת חוברות הדרכה אשר הוכנסו לשימוש בצה"ל. הוא היה המאושר באדם כאשר הוסרו מגבלותיו הרפואיות וניתן לו לשוב לטנקים ולשדה. מרדכי שגה בחלומות מה יעשה אחרי שישתחרר. הוא חשב ללמוד לימודים הומניים, רצה גם לקבל רשיון טיס, אך תמיד היה חוזר אל קרקע המציאות ואומר כי לשרת בצה"ל "זוהי דרך החיים". מרדכי כאדם היה בעל נפש קורנת ושופעת טוב ותמימות. הוא היה אידיאליסט אמיתי חסר פשרות, סמל הכנות, ההתלהבות והרגישות. הוא הצטיין בשירותו, היה קצין מעולה (למרות שהיה סרן, מילא תפקידי רב-סרן, על-אף גילו הצעיר) וחבר למופת. הוא ידע כי בשירותו בתקופה האחרונה צפויה לו סכנה רבה במשימה סודית וחשובה ופעם אמר: "איני יודע איך עדיין לא עליתי על מוקש". ביום כ"ה בתשרי תשל"א (25.10.1970), נפל בעלות רכבו על מוקש ליד האגם המר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבאר-טוביה. הרב הצבאי לגיסות השריון ספד לו על קברו ואמר: "על אף שעבדתי עם מוטי באותה מפקדה איני יכול לומר שהיכרתיו מקרוב, משום שאת מרבית זמנו עשה בשדה, בתפקיד האחראי שהיה מוטל עליו. אולם מתוך שיח חברים צפה ועולה דמות מיוחדת במינה, דמותו של אדם שעם היותו צעיר לימים היה קורן אישיות, אדם שהתבלט במסירותו, בהכרת שליחות, רצוף אידיאלים, מלא שמחת חיים ועליזות תמיד כשעל הכל טוב-לב חמים הניבט מעיניים קורנות. כלל גדול השמיעו לנו חכמינו ז"ל: 'בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבדי (פרקי אבות פ"ו). ערכו של הכסף, זהרו של הזהב וזיוון של אבנים טובות ומרגליות בני חלוף המה ועם מותו של האדם שוב הם נעדרי חשיבות בשבילו. לעומת זאת תורה ומעשים טובים, אלו ערכים נצחיים שתועלתם לעולם לא תימוט! מוטי ז"ל גם בחייו ידע להבחין בין החולף ובין הנצחי ובלכתו עתה אל בית עולמו הוא מלווה על-ידי מעשים טובים, מעשי מופת של התנדבות, הקרבה ומסירות, למען בטחון ישראל, ומעשי חסד וידידות למען חבריו שרבים וטובים הם. הוא אינו מותיר אחריו כסף וזהב, כי לא לזה שאף, אבל הוא מותיר זכרון אמת של גדלות אישית וזכרו זה יינצר עמנו בכאב ובגאון". אחד המפקדים כתב במכתב תנחומים לאמו כי באותו לילה שנפל על גדות התעלה היה מרדכי מופקד על ביצועה של פעולה מבצעית בעלת חשיבות ראשונה במעלה. מפקד אחר כתב עליו שהוא עסק בפיתוח נושא, אשר במרצו ובפיקחותו הביא אותו לדרגה גבוהה, ובסוף דבריו הוא אמר: "למשפחתך אבד בן ולי אבד חבר ואח". מושב באר-טוביה הוציא לאור את ביטאונו "דף לחבר" לקראת יום ה"שבעה" לנפלו, ביום ה"שלושים" וביום השנה ובהם זיכרונות וכתבות על מרדכי האיש, הרע והקצין.

דילוג לתוכן