פלדמן, ראובן
ראובן, בן מלכה ונחום, נולד ביום א' במרחשון תשי"א (12.10.1950) בנתניה. הוא למד בבית-הספר היסודי "ניצנים" ברמת אביב, המשיך בבית-הספר התיכון-מקצועי על-שם מכס פיין בתל-אביב, וסיים את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. ראובן גדל בתקופת הצנע, בחיק משפחתו שאך זה עלתה ארצה. אביו, שהיה פועל מאפיה במקצועו, נתקל בקשיי פרנסה רבים, אך למרות זאת שקד על הענקת חינוך נאות לבניו ועל השגת מקום מגורים לפי צרכיה של המשפחה. שנתיים לאחר הולדת ראובן, עקרה המשפחה לאביחיל וזמן קצר אחר-כך עברה לאיזור רמת אביב והייתה בין המשפחות הראשונות שהתיישבו בשכונה החדשה בפרברי תל אביב. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, רצה ראובן להמשיך וללמוד בבית-ספר עיוני, אבל הוריו שחזו מבשרם מה קשה לו לאדם ללא מקצוע, לחצו עליו להמשיך וללמוד מקצוע. ראובן הסכים לכך בתנאי שכעבור שנתיים, כשיסיים את לימודיו בכיתה השישית, ירשו לו ללכת לבית-הספר הטכני של חיל האוויר. כאן נתגלה ראובן לראשונה במלוא כוחו ובגרותו. למרות שאיש מבני המשפחה לא האמין שאותו "ילד קטן" יגשים את שאיפותיו, חתר לכך בעקשנות ולאחר שנתיים העמיד את הוריו בפני עובדה מוגמרת. הוא עזב את בית-ספרו ועבר לפנימיה של בית-הספר הטכני בחיפה. הוא אהב מאד את ה"טכני", את הלימודים ואת חבריו התלמידים, שיצרו יחד את ההווי המפורסם אשר העניק לבית-הספר הזה את אווירתו המיוחדת. ראובן סיים את לימודיו בהצלחה רבה ולפני תחילת שירותו בצבא, עוד הספיק לעשות תקופה מסוימת בבסיס חיל האוויר, כדי לתרגל בפועל את אשר למד. ראובן גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1969 והוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות השתלם במכונאות מסוקים והוצב לאחד מבסיסי חיל האוויר בתפקיד מכונאי מסוקים. במשך כל תקופת שירותו חלם להגיע לתפקיד מכונאי מוטס, אבל עקב ליקוי ראייה שנתגלה אצלו, לא זכה להגשים שאיפה זו. לאחר שהתנדב לשירות בצבא הקבע, פגש את רחל, שהייתה אחר-כך אשתו. לאחר שהחליט להתחתן, שוב העמיד את הוריו בפני תנאי: אין ברצונו להיכנס מיד לתוך "ארבעה קירות" ולהתחיל בצבירת חובות למען עוד כורסא או ספה לחדר האורחים. לאחר טקס אירוסין קצר יצא יחד עם רחל לחוץ לארץ וערך את טקס הנישואין בסנטיאגו דה צ'ילה. משם יצא הזוג הצעיר לירח דבש ארוך, שנמשך יותר מתשעה חודשים. תחילה טיילו ברחבי יבשת דרום-אמריקה ובעיקר בבראזיל. החוויה הגדולה שלהם הייתה כשנקלעו להפיכה הצבאית בצ'ילה והרגישו, כפי שכתב ראובן, שהם "חיים ושומעים את פעמי ההיסטוריה". את טיולם הארוך סיימו בביקור קצר באירופה ובשעה שעשו בפריז, שמעו על המלחמה שפרצה במזרח התיכון. ללא היסוס יצא ראובן לשדה התעופה ולאחר מאמצים שנמשכו שלוש יממות, הצליח למצוא מקום במטוס שיצא ארצה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות בסיני בתפקיד שתמיד חלם להגיע אליו – מכונאי מוטס. בגלל המחסור החמור בבעלי התפקיד הזה יכול היה ללחוץ על מפקדיו שיתנו לו את תפקיד מבוקשו, הגם שלא הוסמך לכך רשמית. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), יום לאחר שביקר אצל אחיו, ששכב פצוע בבית-חולים שדה בסיני נפגע המסוק שבו טס מאש נגד-מטוסים ונפל בשטח שהיה בשליטת כוחות האויב, מדרום לעיר סואץ. לאחר שהוחזרה גופתו הובא ראובן למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
