פלדמן, יצחק (“איצי”)

יצחק-איצי בן אלימלך ושושנה. נולד ביום כ"ה באדר תשי"ד (28.2.1954) ביפו ובשחר ילדותו עבר יחד עם הוריו ואחיו הבכור לגור ברמת-חן, ליד רמת-גן. איצי היה בן למשפחה מסורתית, התחנך ברוח מסורת אבות ולמד בבית הספר היסודי דתי-ממלכתי הרא"ה. למרות שעברו שנים רבות מאז סיים את לימודיו היסודיים, זכור איצי היטב למחנכיו, כתלמיד שכל מורה רוצה שירבו כמוהו בכל כיתה; ממלא את חובותיו בדייקנות, בהבנה וברוח טובה. בתום לימודיו היסודיים החליט לרכוש השכלה תיכונית-מקצועית בבית הספר אורט ברמת-גן. בסביבה החדשה רכש לו אט-אט, בדרכו הבטוחה, עמדה של כבוד והערכה. ניכר על הנער שהוא ניחן בהבנה עמוקה. ידע שרכש הפך אצלו לנכס יקר. הוא שאף להגיע לרמה גבוהה בבית הספר ולמד במגמה האלקטרונית. איצי היה מוכר כנער חביב וטוב-לב, שהחיוך לא סר מעל פניו. זהו נער, אמר אחד ממוריו, ש"כאשר הנך נזכר בו מרחף קודם כל לנגד עיניך חיוך חכם, ורק לאחר מכן הנך נזכר בנער עצמו". תמיד היה מוכן לעזור לזולת ומידותיו התרומיות היו צניעותו וטוב-ליבו. ואכן, לא במקרה כינוהו חבריו "חביב", "רחום". מגיל צעיר אהב מוסיקה, למד והיטיב לנגן באקורדיון. הוא היה חובב ספורט ושקד על פיתוח כושרו הגופני. הוא הצליח בכך, ובעת שירותו בצבא בא כושרו הגופני לידי ביטוי. באחד ממכתביו כתב: "ביום חמישי יוצאים למסע 70 ק"מ. בשבילי זה שום דבר". לפני שסיים את בחינות הבגרות האקסטרניות היה עליו להתגייס לצבא. בתקופה זו שירת גם אחיו בצה"ל, אך הוא החליט לא לדחות את הגיוס ומועד גיוסו אף הוקדם על-ידי צה"ל. איצי גויס במאי 1972 והתנדב לשרת בחטיבת גולני. קטעים ממכתבים ששלח מתקופת הטירונות ביטאו את האהבה להוריו ולאחיו, את הקשר העמוק לביתו, יחד עם הגאוה על היותו בגולני. הוא כותב: "… אל תחכו ממני להרבה מכתבים – זה גולני, טלפון אחד הביתה שווה ארבעה מכתבים לפחות", לא?". במכתב נוסף, אחרי מסע מפרך, כתב למשפחתו: "כשאתה כבר למעלה, אתה מרגיש מין סיפוק כזה בפנים, שהנה, עברתי את זה". באחד הימים, בשעה שש בבוקר כתב: "אבא כותב שאמא עובדת קשה מדי; דחילק, לא צריך להגזים". לאחר תקופת טירונות קשה, ומאחר שהיה ברשותו רשיון נהיגה, עבר השתלמות כנהג משאית כבדה. הוא היה נהג מכלית והוביל מים לחיילי צה"ל ברצועת עזה. בתקופה זו היו כבישי הרצועה זרועים סכנות רבות, אך הוא מילא את תפקידו ללא היסוס, וביטא היטב את השקפתו במשפט קצר: "ברור שכל אחד ממלא את תפקידו". במשך כל תקופת שירותו שמר על קשר הדוק עם משפחתו. שעות ספורות לפני צאתו למשימה התקשר לביתו, עודד את הוריו ומצא מלה טובה לכל אחד מבני הבית. לאחר תקופת שירות קצרה ברצועה, כשיצא כרגיל למשימתו, ביום ד' באדר ב' תשל"ג (8.3.1973), נזרק על המשאית רימון, שחדר לתא הנהג דך פתח האוורור. רימון זה ניתק את פתיל חייו. חברו לנסיעה שנפצע קשה, סיפר כי בשניות קשות אלו לא איבד איצי את קור רוחו וניסה להשליך את הרימון אל מחוץ למכונית, אלא שלא הצליח בכך. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. בבית הכנסת שעלה בו לתורה בגיל בר-מצוה הוקם לזכרו "שער".