פלדמן, דוד
דוד (דודו), בן רבקה וזלמן, נולד ביום כ"ז בכסלו תש"ח (10.11.1947) בקרית-מוצקין ושם גדל. הוא למד בבית-הספר היסודי "אחדות", המשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון על-שם לוינהרץ, במגמה הריאלית והוענקה לו תעודת-בגרות. דודו, ה"צבר" שנולד בעיצומם של קרבות מלחמת השחרור, היה חדור אהבת המולדת ואהבת האדם. תמיד נכון היה לעזור לזולת, הצטיין בגישתו הישירה והפתוחה לאנשים וידע ליצור קשר מיידי עם כל אדם שנפגש בו. הוא היה עלם יפה מראה ועדין נפש, אופטימי ומלא חדוות חיים, ידע גם להיות רציני בשעת הצורך. כל ימיו היה בן נאמן ומסור להוריו וכיבד אותם מאוד. הוא היה חבר בתנועת נוער בקרית-מוצקין ואחרי-כן עבר לקן בקרית-חיים. דוד גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1965 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס למפקדי טנקים. מאחר שהצטיין בתפקידיו נשלח לקורס קצינים וכשפרצה מלחמת ששת הימים היה צוער בקורס קציני שריון. הוא מונה למפקד טנק והשתתף בקרבות הקשים במתחם אום-כתף. לאחר המלחמה הוענקה לו דרגת סגן-משנה והוא מונה קצין תותחנות בבית-ספר לשריון. תפקידו העיקרי היה הדרכת חיילים והוא מילאו באחריות, במסירות ובהצלחה, והיה אהוד על פקודיו על אף שהקפיד על סדר ומשמעת. בדוחות שכתבו עליו מפקדיו ציינו, שעל אף גילו הצעיר שלט היטב בחומר המקצועי והיה בעל רצון עז ללמוד ולהתקדם. הם המליצו להעבירו ליחידת שדה, שיוכל לתת בה ביטוי מלא לכישוריו והוא מונה למפקד מחלקת טנקים. בימי מלחמת ששת הימים החל דודו לנהל יומן, שנתגלה רק לאחר נפילתו. מדפיו של היומן עולה דאגתו הרבה להוריו, לאחיו הקצין ולחבריו. הוא הרבה לכתוב אליהם והקפיד שלא להדאיגם. היומן הטיל אור חדש על דמותו של הצעיר בעל הנפש הרגישה, שהמלחמה הותירה בה פצעים עמוקים. הוא התבגר לפתע, פיתח תפיסה מוסרית עמוקה והחל לתהות על מהות החיים, על אהבה, על המלחמה ובעיקר על משמעות המוות והכאב הצורב שהוא מותיר אחריו. דודו סיים את שירותו בדרגת סגן והחל ללמוד בטכניון, בפקולטה להנדסת מזון. בשנת 1973 סיים את לימודיו והוסמך כמהנדס מזון. זמן קצר אחר-כך התקבל לעבודה במפעל שימורי "נון". מעבידיו היו שבעי רצון מעבודתו וצפו כי יצליח בה מאוד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא דוד ליחידתו. הוא היה אחד הראשונים שהגיעו ליחידה וכבר ביום הראשון השתתף בקרב בציר גשר-אריק-חושניה כדי לבלום את התקדמות הכוחות הסוריים. בעיצומו של הקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) בעומדו זקוף בצריח, פגע בו טיל והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סגן דוד ז"ל, שירת בתפקיד מפקד מחלקה בגדוד טנקים. ראויים לציון מנהיגותו, אומץ לבו ודבקותו במשימה. דוד היה הרוח החיה ביחידתנו וכולנו, המפקדים והחיילים, הוקרנו והערכנו אותו". הוריו הוציאו לאור לזכרו חוברת בשם "דודיק", ובה קטעים מיומנו, מרשימותיו ומשיריו.
