פלדמן, אריה (“בובה”)

בן יעקב (שנדור) ואילונה. נולד ביום כ"ד בתשרי תרצ"ד (14.10.1933) בבודפשט, בירת-הונגריה. למד בבית-ספר יסודי. מלחמת-העולם השניה פגעה קשה במשפחה: האב ניספה במחנות- ההשמדה הרחק מביתו; הבן המבוגר התגלגל לצרפת והקים שם את ביתו; הבן השני הלך לבלי-שוב; והאם נשארה עם בנה הקטן אריה אשר הפך למפרנסה. בריאות-אמו נתרופפה עד שלקתה באור-עיניה. עד כה ועד כה נמשך לתנועת "השומר הצעיר", נרשם לחבר בה ואחרי מאבק פנימי קשה יצא, יחד עם כמה מחבריו, לאחד ממחנות-הקיץ. בחיים המשותפים שם נתגלתה לאט לאט אהבתו המסורה לחברה. בגבור אהבתו למולדת התעורר בו הרצון העז לעלות לארץ, אף כי הוא לא ידע עם מי יעזוב את אמו החולה והעניה. אבל בימי-הקיץ של שנת 1942 עלה לארץ כשנותרו לו עוד מספר חדשים עד סיום הכשרתו במקצוע המסגרות. נעשה לחבר בקיבוץ דליה, שהפך להיות ביתו. עזה היתה אהבתו למולדת ולכן שקד על לימודיו בידיעת-הארץ ואף התמסר בכל לב ללימוד השפה. התעניין מאד בספרים והירבה לקרוא בהם מתוך עקשנות והתמדה למען יתקרב, ולו גם במשהו, לשרשי היהדות. אריה ידע להשפיע על חבריו ברוחו העליזה ובבדחנותו וגם בשעות הקודרות והנואשות ביותר עלה בידו להחדיר ללבות חבריו אשר אהב רוח של חדוה ועליזות. איש-עבודה היה, וגם אחרי גיוסו לצה"ל במסגרת נח"ל במארס 1952, בהזדמנו הביתה, היה מקדיש כל שעה פנויה לנעשה בתוך הקיבוץ וממנו גם שאב את הכוח והמרץ להתמסר לתפקידו. דאגתו הגדולה היתה למצוא פתרון חיובי לאמו הגלמודה וזו היתה מלוה אותו בכל פעולותיו. יצא לקורס-קצינים ותמיד נשא את נפשו למלא את משימת המדריך והמפקד מתוך שילוב עקרונות-התנועה – מעמסה כבדה אשר לבסוף יכול לה. חבריו-לנשק ידעוהו כאיש ללא פשרות וויתורים אבל הכירו בו גם את הידיד הטוב והמסור, כשם שחבריו-למשק נהנו מאהבתו ומסירותו הרבה. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום י"ג בסיון תשי"ג (27.5.1953) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ דליה. אחרי נפלו יצאה חוברת לזכרו על-ידי הקיבוץ.