בן נחמה ודן. נולד ביום כ"א בניסן תשל"ט (18.4.1979) ברמת השרון, אח צעיר למיכל ולבועז. אריאל למד בבית-הספר הממלכתי-דתי 'אור השחר' ברמת השרון, והמשיך ללימודים ב'קריית יעקב הרצוג' בכפר סבא. את לימודיו התיכוניים סיים במחזור מ"ט של 'מדרשיית נועם' בפרדס חנה. לנגד עיניו של אריאל עמדו תמיד עם ישראל, ארץ-ישראל ותורת ישראל, והוא פעל רבות, ביוזמות אישיות שלו, להגשמת ערכים אלה ולקידומם. תמיד בשקט, ללא 'כותרות גדולות' אך עם חיוכו הביישני הנצחי, כאילו אומר "אני רק עזרתי קצת…". כך מצא עצמו אריאל תורם מזמנו וממרצו להקמת סניף בני עקיבא 'הצעיר' ברמת השרון, כאחד מ'זקני' חבריא ג'. תמיד מארגן, תמיד מסייע, מציע, שואל ומתעניין: מי צריך הסעה, מי מתקשה בהדרכה, מה עוד ניתן לעשות כדי למשוך חניכים נוספים לסניף, ואיך זוכים בתמיכה גדולה יותר מההורים. הכל עשה בצנעה, בדרכו המיוחדת. כחניך דרכה של הציונות הדתית, אריאל בחר להמשיך בישיבת הסדר – 'ישיבת הגולן' אשר בחיספין. בחודש יוני 1998, לאחר תקופת לימודים בישיבה, התגייס אריאל לצה"ל. הוא התעקש להצטרף ליחידה קדמית, ושובץ כמש"ק שלישות בצפון הארץ. את תפקידו ביצע אריאל באחריות ובמסירות רבה. "אריאל הפגין מוטיבציה רבה בעיסוקיו," סיפר מפקדו, אל"מ אלון, "והצליח לקדם רבות את הנושאים אשר היו בתחומו. בחור רציני, פיקח, עצמאי בביצוע תפקידו, היווה דוגמה אישית לאחרים והיה אהוד על חבריו ומפקדיו." במהלך שירותו הועלה אריאל לדרגת סמל. משאלתו של אריאל, אותה לא הספיק להגשים, היתה להעלות פרופיל ולהצטרף לחבריו הקרביים. חבריו ליחידה של אריאל זוכרים כיצד, על חשבון זמנו הפנוי, הוא העמיס רכב שלם במשלוחי מנות לפורים שהכינו תלמידי רמת השרון, ועבר מוצב אחר מוצב בגבול הלבנון כדי לחלקם לחיילים. היוזמה והביצוע למעשה זה היו כולם שלו, אך כהרגלו אריאל התרחק מן הגאווה ומן הכבוד – לחיילים סיפר ש"ברמת השרון התארגנו ואספו," ולמנהלות בתי-הספר ברמת השרון אמר כי "החבר'ה בצבא מתרימים." בשבת "אחרי מות", כ"ד בניסן תש"ס, שלושה ימים לאחר יום הולדתו ה- 21, קרא אריאל בבית-הכנסת את פרשת השבוע, פרשת בר המצווה שלו, ואת ההפטרה, והיה שליח ציבור לתפילת מוסף. שישה ימים אחר-כך, ערב שבת "קדושים", ל' בניסן תש"ס (5.5.2000) טבע אריאל בים והשיב נשמתו לבוראו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, אחות ואח. אריאל התבטא לא פעם בדבר הצורך בספר תורה קבוע בסניף 'בני עקיבא' בעירו. לאחר מותו נרתמו כולם, ביוזמת חבריו, למשימה הקדושה, וביום השנה השני למותו הוכנס ברוב עם ספר תורה חדש, שנכתב במיוחד לזכרו של אריאל, לסניף 'בני עקיבא' ברמת השרון.
