פלדבלום, דויד
בן חנה וחיים, נולד ביום ז' בכסלו תרפ"ב (8.12.1921) בעיר לודז', פולין. הוא חונך ברוח היהדות המסורתית ועם זאת למד בבית- ספר תיכון וסיים שש כיתות עד עלות המשפחה לארץ-ישראל. בראשונה עלתה המשפחה לארץ בשנת 1925 ודויד עודנו ילד רך, עזבוה וחזרו אליה בפעם השנייה ב-13.9.1936. סיים את הקורסים המקצועיים בשיעורי-הערב שליד הטכניון העברי בחיפה והצטיין בהם. מצעירותו היה חבר ה"הגנה" והשתתף בקורס קשר של החי"ש בחיפה. בשנות מלחמת-העולם עבד בסדנה של הצבא הבריטי כחרט מומחה. על אף הקשיים המרובים שעמדו בדרכו השתתף בקביעות בשיעורים ובאימונים של פלוגתו ב"הגנה" בימי חול ושבתות. לא אחת היה צפוי לפיטורין מעבודתו משום שנעדר ימים רבים מהעבודה בהיותו באימוני-שדה או בקורסים. באביב 1947, כשנקרא החי"ש להיחלץ לעבודות ביצורים בגליל, היה גם דויד בין המתנדבים ויצא לחודש ימים. לא חשש ולא דאג למקום עבודתו. תשובתו היתה אחת: "הגנת המולדת קודמת לכל". משהחלו המהומות בחיפה בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות והחי"ש עמד בפרץ והחזיק בעמדות הקיצוניות והמסוכנות ביותר, היה דויד בין המגינים האמיצים ביותר. בלי אומר ודברים, בשקט מוחלט ובצנעה, יצא לכל תפקיד שהוטל עליו. הכיתה שלו היתה מן הידועות בכל הפלוגה, שצורפה אחר-כך לחטיבת "כרמלי". לא אחת היתה פלוגה זו בסכנה חמורה ביותר בהיותה בעמדות ברחובות סטנטון, נצרת ועירק בחיפה ונותקה כליל מבסיסה, בתוך ים גועש ועויין של ערבים מרצחים. גם בפעולות- התקפה נועזות נבחר להשתתף משום שמפקדיו ידעו להעריך את נכונותו ומסירותו וידעו שהוא חייל למופת שאפשר לבטוח בו בכל עת, ובעתות סכנה לא יכזיב. דויד השתתף בהתקפה על ואדי רושמיה, בפיצוץ בתים שמהם הותקפה התחבורה העברית, בהתקפה על הראדאר ובהתקפת-פתע על ערבים שלבשו תלבושת חיילים בריטיים ובעוד פעולות-פשיטה נועזות רבות. בחודש ינואר 1948 יצא עם פלוגתו לכפר החורש וחניתה. כעבור חודשיים חזר לחיפה והמשיך בתפקידי שמירה והתקפה והגנת העיר מפני הפורעים הערביים. דויד היה נחבא אל הכלים. מעולם לא הרים את קולו יתר על המידה ולא קפץ בראש. היה מתון ושקט במעשיו, שכילכלם בתבונה. את כל זמנו הפנוי, בין קרב לקרב, היה מקדיש לקריאה. היה חדור רגש אחריות ולא ידע פחד מהו. לפעולה המסוכנת ביותר היה יוצא כשבת-צחוק על שפתיו. הוא לא אהב להתפאר בפעולותיו הנועזות והמסוכנות, שהיו לו כדבר המובן מאליו. מעולם לא סיפר להוריו היכן היה ובאלו פעולות השתתף. תשובתו היתה תמיד: אל דאגה, איני נמצא בסכנה! בתחילת חודש אפריל, כאשר צבא קאוקג'י תקף את משמר העמק, יצא עם פלוגתו לעזרה והשתתף בכיבוש הכפר הערבי אבו-זוריק. הוא סירב לקחת חלק בביזת הכפר, באומרו: "המלחמה פוגעת תמיד במישהו – כעת בערבים הללו, ומחר אולי גם בנו. לא אסחב מכאן מאומה". בשחר יום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948), בעודו יגע מקרבות משמר העמק, נזעקה פלוגתו לבלום את התקפתם הסוערת והרת-הסכנות של הדרוזים על רמת יוחנן. הוא השתתף בכיבוש הכפרים אושה וקסייר, בהם התבססו הדרוזים. משהחלה ההתקפה הנגדית של המוני הדרוזים היה במרכז כפר אושה ליד המפקדה. בראותו כי הלוחם ליד מכונת-הירייה מתבוסס בדמו רץ למלא את מקומו ואז פגע כדור "שפנדאו" בראשו והוא נפל חלל. גופתו נשארה בשדה ורק לאחר נסיגת האויב הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בכפר אתא.
