פלג (רורבך), דב (“דוביק”)

בן אפרים-פישל ומרים. נולד ביום א' בשבט תש"ב (7.1.1942) בפתח-תקוה. שנות ילדותו עברו עליו בשכונת בילינסון, במשק החקלאי של הוריו. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר סירקין והיה חבר פעיל ב"הנוער העובד", ששאף להגשים את רעיונות התנועה. בית הוריו נמצא ליד בסיס ששימש בעבר בית-ספר לטיס של חיל האויר וכרבים מילדי השכונה חלם על תעופה וטיס. היה חבר מועדון התעופה והשקיע זמן רב בבנית טיסנים וקריאת חומר על תעופה. ואמנם בגיוסו לצה"ל הגשים את חלומותיו והיה לטייס קרבי. אביו נפטר כשהיה דוביק כבן 14. לאחר שנת לימודים בבית-הספר התיכון ע"ש ברנר בפתח-תקוה עברה המשפחה לקיבוץ גשר הזיו. דוביק הלך ללמוד בבית-הספר החקלאי "כדורי". בית-הספר "כדורי" הצטיין אז ברמת לימודים גבוהה, ויחסי חברה מגובשים וערכים של יושר, כבוד ואמון הדדי מלא שררו בין התלמידים לבין המורים. הנערים חונכו לערכים של עבודה, השכלה ואהבת הארץ. המסגרת החברתית של פנימיית בית הספר תרמה רבות לעיצוב אישיותו העצמאית ואופיו החברתי של דוביק. בכיתתו התגבש גרעין התיישבותי לגיוס במסגרת הנח"ל, אך הוא החליט להגשים את שאיפותיו מילדות ולהתנדב לטיס. דוביק התגייס לצה"ל בראשית פברואר 1960 וכשהתבשר כי עמד בהצלחה במבדקי הקבלה לקורס טיס לא היה מאושר ממנו. בבית-הספר לטיס הצטיין במקצועות הלימודיים וסיים את הקורס במארס 1962. בטייסת, שעבר בה את האימון המתקדם, הכיר את רעייתו לעתיד ונשאה לאישה. דוביק הועבר מהטייסת הקרבית להדרכה בבית הספר לטיס והיה החניך המצטיין בקורס המכין להדרכה. הוא הגיע לרמת הדרכה גבוהה ומצא בה אתגרים, עניין וסיפוק. הוא קנה את עולמו ב"הצלת" פרחי-טיס בעייתיים, שהיו מועמדים להדחה מהקורס. למרות שהיה בעל ניסיון מבצעי מועט יחסית, הועבר לטייסת "מיראז'ים" ותוך זמן קצר מונה לקצין מערכות-ירי בטייסת, ואחר-כך לקצין מבצעים בכנף. את טבילת האש עבר באפריל 1967 בתקיפת מוצבי הסורים בגולן. במלחמת ששת הימים היה מוביל-רביעיה-בכיר. הניסיון שצבר בתקיפות הרבות העלה את רמתו כטייס קרבי וכמפקד. לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה בכנף טייסת "סקייהוק", ודוביק הצטרף לסגל מקימי הטייסת, כקצין מערכות ירי וחימוש – תחום שהגיע בו להתמחות גבוהה. כעבור זמן הועבר למפקדת חיל האויר לעבודה בתחום שהתעניין והתמחה בו: בקרת מערכות ירי-וחימוש ופיתוח אמצעי לחימה. בתפקיד זה נמצא שילוב לנטיותיו הטכניות ועבודה ארגונית. מבחינתו היתה בכך הגשמת ייעוד: נשיאה באחריות והשפעה על תחומים שהם נחלת כלל חיל האויר, ותרומה אישית לפיתוח מערכות ואמצעי-לחימה. בראשית ינואר 1970 נשלח לבית הספר הבין-זרועי לפיקוד ומטה. כל אותה עת המשיך בטיסה מבצעית בטייסת ה"סקייהוק". הוא ראה בחיל האויר יעוד לאומי ואת שירותו בו כטייס ראה כהגשמה אישית. שטחי התעניינותו היו רבים. הוא הצטיין במתמטיקה ובפיסיקה, אך יחד עם זאת אהב מילדותו את החי והצומח. הוא היה מטפח זוחלים ופרפרים, מגדל בגינתו פרחי בר מפקעות ומבצלים שליקט בסביבה; כן אסף, הגדיר וייבש מאות צמחים. מאז ימי בית-הספר לא נטש את תחביביו, בוטניקה וזואולוגיה; ה"מגדיר" ומכבש הייבוש המשיכו להיות חלק מציודו. הוא אהב אמנות, בעיקר מוסיקה וציור. לכל מסיבה בבית-הספר "כדורי", ואחרי כן ביחידתו בחיל האויר, היה מחבר פזמונים, קטעי הומור וסקטשים ומשתתף בביצועם. למרות העומס הרב שהוטל עליו כטייס, הקדיש זמן ללימוד-עצמי ולהרחבת אופקים ודעת. את הבחינות לתעודת הבגרות עבר כשהיה כבר בעל משפחה ואב לילדים. בשעות הפנאי המועטות, לרוב בשעות הכוננות בטייסת, למד גם פסיכולוגיה, פילוסופיה ומדעי המדינה, נוסף למקצועות התעופתיים ולמדעי הטבע. דוביק היה בן משפחה מסור ואוהב לאשתו, לילדיו ולהוריו. ביום ט' בשבט תש"ל (16.1.1970), נפל דב באזור מפרץ סואץ בטיסה מבצעית, שתרמה להצלת חיי אחרים. הועלה לדרגת רב-סרן מיום נפלו. הניח אישה בהריון ושני בנים. בתו נולדה 4 חודשים לאחר נפלו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.