בן פאטמה ועלי. נולד ביום 27.12.1962 בבית זרזיר-אלהייב. סאלם גדל כילד יפהפה, בלונדיני עם עיניים כחולות, ילד מיוחד במשפחתו הבדווית הצנועה. רבים מבניה של משפחת פלאח הגדולה שירתו ומשרתים בכוחות הלוחמים של צה"ל. בני השבט של סאלם הכירו בייחודו של סאלם ופינקו אותו מאוד. אביו התגאה בו תמיד, והיה גאה להציגו ולדבר עליו באוזני אורחיו היהודים, ובעיקר באוזני חבריו הקיבוצניקים. אמו ראתה בו מלאך, ואחיו, הצעירים ממנו, קינאו בו ובתהילה והאהבה שהיו מנת חלקו. לאביו של סאלם היו ציפיות רבות מבנו ולכן, לאחר שסאלם למד כמה שנים בבית- הספר היסודי "אלפכירה" בנצרת, רשם אותו לפנימייה דתית במטולה. האב האמין, כי לבית-ספר יהודי יש תנאים טובים יותר ורמת הלימודים שם גבוהה יותר. סאלם התאקלם במהירות רבה בקרב החברים החדשים בבית-הספר במטולה, והם אהבו אותו מאוד. הוא היה ילד לבבי וחם מאוד, ואהב לארח את חבריו בבית המשפחה. לאחר סיום לימודיו בפנימייה, למד סאלם מכונאות רכב בבית-ספר מקצועי. כנער בבית זרזיר, אהב סאלם לטייל על אופניו ולבלות עם חבריו בני הכפר. הוא אהב לטפל בסוסים וגם לרכוב עליהם, ורעה ברכיבה את העדר של השבט. בראשית אפריל 1984 התנדב סאלם לשירות בצה"ל. הוא שירת כגשש ולדברי מפקדיו, היה "רציני, מקצועי, דבק במשימותיו באופן ראוי לציון. הפגין מוטיבציה גבוהה. היה חייל מעולה שתפקד בצורה יוצאת מן הכלל". בשנת 1991 התגייס סאלם לשירות קבע והשתתף במשימות שונות כגשש. ביום 16.3.1995, בעת סיור מבצעי על ציר חוצה שומרון, אירעה תאונת דרכים ורב-סמל סאלם פלאח נפל בעת מילוי תפקידו. באותה תאונה נהרג גם סגן-אלוף פנחס עבו ונפצעו עוד שני חיילים. סאלם הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבית זרזיר. השאיר אחריו אשה – פלחה, חמישה ילדים – אמיר, אינאס, שהיר, שורוק ורים, הורים ושנים עשר אחים ואחיות – פאיזה, נאיפה, עאידה, זכייה, מאהר, אחמד, מוחמד, אמל, נוהאד, סברי, נאדיה, ודינא. בן שלושים ושלוש היה בנופלו. את געגועיה לאביה, הביעה בתו של סאלם, אינאס: "אבא יקר, אבא נהדר,/ מאתנו הלך פתאום ולא חזר./ דמותך לפנינו עומדת./ חיוכך, עיניך התכלת,/ הבלורית הבלונדינית המתנפנפת./ טוב לבך ועזרתך לכל אדם/ תיחרט לנצח בלב כולם./ בטרם עת הלכת,/ וחלל וכאב צורב בלבנו הותרת." לאחר מותו של סאלם כתב בנו אמיר כמה מילים לזכרו: "משפחת אבי ואוהבי אבי! ביום עצוב ומלא תוגה זה, במלאת ארבעים לזכר נשמת אבי "אבו אמיר", נורה חץ הגזרה האלוהית ופגע בגבר שלנו, גבר שבגברים. יד הגורל לקחה מביתנו את היקר והאהוב ביותר. משפחתי ואהובי! אנו מספידים היום את היפה בחתניה ומלווים אותו אל גן הנצח. אבי אנו נזכור אותך תמיד כאב רחמן וחומל. אנו נלך בדרכך ונשיג את כל מה שקיווית שנגיע אליו הן בלימודים והן בהצלחה ונחיה בזיכרונך לנצח. אלף אלפי רחמים על נשמתו הטהורה של אבינו אחינו ואהובנו. ואנו לאלוהים ואנו אליו נשוב."
