פכט, מרדכי (‘מוטי’)

בן קלרה ואריה. נולד ביום ט"ו בשבט תשכ"ד (29.1.1964) ביפו. כשהיה צעיר לימים עבר עם משפחתו לגבעתיים, שם למד בבית-הספר היסודי 'אופקים'. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'שמעון בן צבי' במגמה הביולוגית. מוטי ניחן בכושר יוצא דופן והתבלט בהישגיו. הוא צבר ידע רחב ומגוון והתעניין במיוחד בחידושי המדע ובמחשבים. מנהלת בית-ספרו מעידה שהיה תלמיד מעולה. בכיתה י"א קיבל מלגת הצטיינות בלימודים מבית-הספר ומעיריית גבעתיים. מוטי היה חבר בתנועת הצופים. הוא השתתף בחוג טיסנאות ובחוג רכיבה על אופניים. בזמנו הפנוי נהג לקרוא ספרים. בעיקר בתחום המדע, וכבר בגיל צעיר מאוד קרא בקביעות את העיתונים 'נשיונל ג'אוגרפיק' ו'טיים', למרות שהשפה האנגלית לא היתה שגורה בפיו. הוא הרבה לטייל בחו"ל ולמד היטב את המקומות שאליהם הגיע. הצטיינותו של מוטי בתחום העשייה המדעית לא מנעה ממנו להיות רגיש לאנשים שסבבו אותו. כך, תמך בחברו הטוב, דודו, בטרם נפטר ממחלת הסרטן והקפיד לשמור על קשר רצוף עם משפחתו אחרי מותו. מוטי היה בן נאמן להוריו, דאג לאמו וליווה אותה בעת מחלתה, עד שנפטרה. הוא היווה משענת למשפחתו ברגעים הקשים ביותר, כשהוא שומר על רגישות וקור-רוח. בצד הרצינות והשקדנות שאיפיינו את פעולותיו, ידע להסתכל על החיים בקורטוב של הומור וקלילות. הוא גויס לצה"ל בשלהי ינואר 1983 והושם בחיל השריון. כאן עבר מסלול כלוחם וכן קורס מפקדי טנקים. כששוחרר מן השירות הסדיר נכתב בתעודת השחרור שלו: "החייל גילה אחריות ומסירות לתפקידו תוך כדי ביצוע המשימות מעל לנדרש ממנו". אחרי-כן נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר שחרורו המשיך מוטי במסלולו הטבעי – החיים האקדמיים. הוא בחר ללמוד רפואת שיניים, מקצוע שעבר במשפחתו מסבו לאביו. מקצוע זה שילב את החוש הטכני שניחן בו, עם הסקרנות המדעית ורגישותו לאנשים. מוטי אהב את לימודיו והצטיין בהם. במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים הכיר את בחירת-לבו, יונית – בת כיתתו. הוא נשא אותה לאישה, ונותרו לו חודשים ספורים להשלים את לימודיו לתואר דוקטור. ביום ד' בכסלו תשנ"א (21.11.1990) שלושה חודשים בלבד לאחר נישואיו, כשהיה בשירות מילואים פעיל, נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו אישה, אב, שנפטר אחרי-כן, ואחות – צביה. בדברים על קברו אמר חברו, אבישי סדן: "ואתה – קיבלת בשפע הכל / חוץ מזמן/ כי הדברים הטובים מטבעם הם קצרים / באים, נוגעים ומיד חולפים. לך לשלום אחינו, לך לשלום ודע כי אהבנו אותך מאוד". עבודת הדוקטורט שהכין זכתה לפרסום לאחר מותו.