פיש, עדני (עדי)

בן צפורה ויעקב-זאב, נולד ביום ז' בשבט תר"ץ (5.2.1930) בתל- אביב. הוא סיים את בית-הספר "נס ציונה", המשיך ולמד שנתיים בגימנסיה "שלווה". בשנת 1947 סיים את בית-הספר המקצועי העירוני "שבח". בכיתות העליונות של בית-הספר הצטרף ל"השומר הצעיר" ושימש כמדריך בתנועה. הוא נתקבל לעבודה כחרט בבית-חרושת וכעבור חודש עבד כבעל-מקצוע עצמאי. עדני היה מהיר-תפיסה וזריז מאוד. בדצמבר 1947 התגייס לאחד מגדודי הפלמ"ח. סיים בהצטיינות קורס מ"כים ונשלח לקרבות ליד חולדה, נגבה, דליה ושער הגיא. באחד הקרבות הקשים בשער הגיא, שבו נעדר המפקד, נטל על עצמו את הפיקוד, על אף היותו פצוע קל, פרץ את המחסומים והחזיר 40 איש בשלום לבסיסם. בחודש יולי 1948 עבר בהצלחה קורס קציני חבלה. לחם בהרי ירושלים, רמת רחל, האוניברסיטה, בית-החולים "הדסה", כביש יריחו, שייח'-ג'ראח ועוד. בכל עת מצוא כתב אל הוריו, ובמכתביו באה לידי גילוי נשמה רגישה ועדינה. היה חרד מאוד לשלום הבית. "ספרו על ההפצצות אצלכם… מכתב טוב לפעמים ממעיל לחימום נפשו של פלמ"חניק… אמא! אם את לבי הייתי יכול לשלוח במעטפה זו אליך הייתי עושה זאת". "אצלנו זה צחוק – סיכון כמעט אינו קיים" – חזר וטען. גם בשוכבו פצוע כתב שהוא "מבסוט"… וביום נפילתו שלח פתק אופייני: "ושוב אני מודיע לכם בשמחה שמיותר לדאוג"… עדני נפל ביום כ"א בתמוז תש"ח (28.7.1948), בעת שעסק בפינוי מוקשים בהר-הקסטל ונפגע ממוקש נעל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. מדברי מפקדו: "כאיש שלחם עם עדני ביחידה אחת בקרבות רבים, עלי להזכיר את אומץ-רוחו ועוז-לבו. תמיד גילה כשרון פיקוד למעלה מהמצוי". לאחר נופלו שינה אביו את שם משפחתו ל"עדי", כינויו של הבן בבית.