פיש, חיים

בן אברהם, נולד בשנת תרע"ג (1913) בגרמניה. בשנת 1933 עלה לארץ-ישראל התגורר בחיפה ועבד כמלצר. במלחמת העולם השניה התגייס לצבא הבריטי והוצב לפלוגת מובילי המים מספר 5 של חיל התובלה. הוא התגלה לפי עדות חבריו כבחור "מלא חדוות חיים, שופע עליזות ושמחה. אמן המסיבות והנשפים במחנה". בחוברת שהוציאה יחידתו הוא התבטא בזכות הביקורת: "בקורת היא הדבר הפרוגרסיבי ביותר, ורק על-ידי ביקורת גלויה אפשר לתקן". וכנגד הטענה שהחיילים היהודים אינם ממושמעים אמר שהאשמה היא במפקדם: "על נושאי הדרגות מוטל בד בבד עם המשמעת הצבאית להיות אנושיים לא להשתמש בכוח הניתן להם על-ידי החוק הצבאי לא להקשות על החיילים אלא להקל עליהם. בעל הדרגה צריך להיות חבר לחיל ולשמש סמל ודוגמא בהתנהגותו – עליו לרכוש את אהבת החיילים". והוא מסיים: "סיסמתנו היא: חיל בכל מקום למען העניין המשותף". חיים שרת בטוברוק בעת המצור ואחרי כן בחזית אל עלמיין. שם, ביום כ"ג באב תש"ב (6.8.1942), נהרג בהפצצה אוירית והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי הבריטי אל-עלמיין שבמצרים. הניח הורים בארגנטינה. על דמותו כתבו חבריו בחוברת הועד-הפועל ושמו הונצח גם ב"ספר ההתנדבות", בספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי וב"ספר השנה של העיתונאים" תש"ו. ציון מיקום קיברוcXIII.B.23. יחידהcRoyacArmycServicecCorps. דרגהcLancecCorporal