פיש, חיים

בנם-יחידם של לאה ומשה-אהרן, נולד ביום כ"ה בשבט תרפ"ה (19.2.1925) בעיר קוטנו, פולין וב-23.3.1926 עלה עם הוריו לארץ והמשפחה השתקעה בחיפה. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי למד מסגרות בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון. בשנת 1942 נענה לדרישה והלך לתרום את חלקו למאמץ-המלחמה בהקמת בתי-הזיקוק באבדן שבאיראן, ובשעות-הפנאי התמסר לתעמולה והסברה ציונית בקרב היהודים המקומיים ובייחוד לנוער והיה מלמדם משירי הארץ ומספר להם על החיים העבריים המתרקמים בה. בשובו מאיראן המשיך בעבודתו המקצועית. הוא פעל ב"הגנה" כמפקד כיתה, הלהיב את חבריו-פקודיו ורכש את חיבתם. חיים היה מסור מאוד להוריו ועזר להם לפעמים אף למעלה מיכולתו. בסתיו 1947 החל לבנות יחד עם אביו בניין להוריו בקרית מוצקין ועל עצמו נטל את האחריות הטכנית וחלק גדול של ביצוע העבודה כדי לחסוך בהוצאות. כשפרצה מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, החיש את השלמת הבניין ומיד אחרי יציקת הגג התייצב לשירות קרבי, ביום 1.2.1948, אף כי היה יכול להשתחרר כבן יחיד להוריו. בקרבות ובסכנות ידע לעודד את רוח אנשיו עד- כדי כך, שכמה מחבריו שהועברו ליחידות שירותים בעורף עזבון כדי להיות בכיתתו שבחטיבת "כרמלי". בשירה מעודדת הוליך את כיתתו בשבילי ההרים למבצע טיהור הגליל, ובקרב על כיבוש ציפורי בעת מבצע "דקל", נפל ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית מוצקין.