פיש, בנימין (יומי)

בן מרים וחיים, נולד ביום א' באב תרפ"ו (12.7.1926) בעיר פטרושאני, רומניה. עלה עם הוריו לארץ ב-13.1.1936 ואחרי שלמד שנה בבית-הספר "ביאליק" בתל-אביב קיבל מלגה להמשך לימודיו. משעבר עם הוריו לגבעת רמב"ם נעשה פעיל בקרב הנוער. היה חבר ואחר-כך מדריך ב"נוער העובד" בשכונת בורוכוב, חבר ב"הפועל" רמת גן ומדריך ספורט לנוער, חבר בגדנ"ע ומתנדב להג"א, ותוך כדי כך הספיק להתכונן ולהצליח בבחינות הבגרות הלונדוניות והתעניין בספרות ובאמנות וחיבבן על הנוער. בייחוד התמסר להשתלמות באימון גופני. נשלח לקורסים למדריכי גדנ"ע ועלה מדרגת מפקד כיתה לסגן מפקד גדוד "עלומים" בגוש דן. בהיותו בן 18 התגייס לשנה וחצי ושירת כנוטר בגוש דן ובתפקיד זה הדריך את הנוער בנשק קל וכבד. באזורו וכן באזורים אחרים נתחבב על חניכיו (צוין בכינוי "המפקד המחייך תמיד") וידע להפיק מהם את מקסימום המאמץ והכושר. כן היה מדריך חג"ם (חינוך גופני מורחב) בבית-הספר "תיכון חדש" ובבתי-הספר המקצועיים מכס פיין ומונטיפיורי בתל-אביב. כשהחל גיוס החובה לשירות העם התייצב בין הראשונים, אך נאמר לו שהוא מוצב מכבר ועליו להמשיך בשירותו כסגן מפקד גדוד "עלומים". גם כאן השתתף כפעיל ומפעיל בכיבוש מחנה תל השומר (תל ליטווינסקי לשעבר), כפר ענה ויהודיה, אך התמיד בדרישתו לצאת לשירות קרבי וקינא בחבריו ובחניכיו שזכו לכך לפניו. סוף-סוף ניתן לו מבוקשו "בדרך אגב". בהיותו בקורס מ"מים ליד נתניה נתבקשו מתנדבים לצאת לעזרת הגדוד שנשלח לכבוש את טנטורה (מבצע "נמל"). בנימין התנדב בין הראשונים ובצאתו בראש כיתת מדריכים נפגע בראשו מכדור צלפים בתוך הכפר אחרי כיבושו ונפל ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.