בן אתי ואורי. נולד ביום כ"א בשבט תשכ"ח (20.2.1968) בתל אביב, בן בכור, אח לאיריס, נצר ל"מטה יוסף". כילד, מספר אביו, היה אמיר שובב גדול אבל עדין בנשמתו ואהוב על כל סביבתו. כשהיה בגן, הדהים את הכל בדמיונו הפורה, ביצירתיות ובאינטליגנציה שלו. כבר בגיל שנתיים דקלם את שירי מרים ילן- שטקליס, וגילה עניין רב בסיפורים, שבועונים וספרים, אך כשהוצע לו לעבור לכיתת המחוננים סירב, כי לא רצה להיות שונה מחבריו. למד בבית-הספר היסודי "דיזנגוף" בתל אביב, בחטיבת הביניים במדרשיית "נעם" בכפר סבא, ובתיכון עירוני "ביל"ו" בתל אביב, במגמת המחשבים. בנעוריו, הרבה לעסוק בספורט, בעיקר בשחייה, וגם בטיפוח בעלי-חיים מכל הסוגים. אמיר היה ברוך כשרונות – צייר ורשם, בנה במו ידיו כלים ומכשירים שונים, התעמק בסוגיות שונות, והיה כבור סוד שאינו מאבד טיפה. בחופשות הקיץ הרבה לטייל בכל רחבי הארץ, והיה בקי גדול בגיאוגרפיה ובטבע של ארץ ישראל. בעתיד שאף ללמוד אמנות ועיצוב ב"בצלאל", ולשם כך אף השתלם בגרפיקה, עיצוב והנפשה. מספר אביו: "ואהבת לרעך כמוך – סמלו – אהבתו לזולת, לעמו, לארצו ולתורתו, צבר ויהודי שורשי בכל רמ"ח ושס"ה, שובב תאב חיים, נפש של אמן, יוצר בעל מעוף, חביב, עדין בנשמתו, אהוד ואהוב על הבריות ומקרבן, קומה נישאה וזקופה, תוכו כברו – נאה ואציל. בן, אח וחבר מסור, אוהב ללא גבול. בעל חוש הומור, הליכות ונימוסים, עוזר, מייעץ ותומך, ובעיקר בסתר. פרט לקריאה, היו תחביביו בנייה ואיור של דגמי מטוסים, כלי רכב ואופנועים, החל מקרטון ומפלסטיק ועד עץ קל. ציוריו ואיוריו המדויקים, הגרפיים, פיארו ועיטרו כל חלקה פנויה. המוטו של אמיר: 'אני קרוע משמע אני נהנה'. הוא חרש את שבילי הארץ, על גבעותיה והריה, עליותיה ומורדותיה, לא נח עד שהרכיב את המשובחים שבאופניים, ממעקב בחוברות מקצועיות למכביר. יצא שמו ושיחרו לדברו, הוצף בהצעות, נתבקש דעתו לחוות". באוקטובר 1986, גויס אמיר לצה"ל. "בצבא", מספר אביו, "הוא לא שקט עד שהצליח להרכיב את ה'כלי' המתאים ביותר לקצב אש במשקל נמוך, ומי שזכה לראות או לגעת ב'כלי' הבין כמה חקר, בדק, פיתח ושיפר, והגיע להישגים, עד שהיה לאורים ותומים, ומונה ביחידתו למאמן הסגל, והקנה להם מידיעותיו ומניסיונו". ברוב תקופת שירותו בצה"ל שימש כאיש מחשבים, ובתפקידו האחרון היה ראש צוות הפעלת מחשב, אחראי על תפקוד המחשב בבסיסו. במקביל, למד ציור וגרפיקה, ולמרות העומס הרב שרבץ על כתפיו, בלט לאורך כל שירותו במסירותו לעבודתו ושאף להתקדם ולהגיע לקצונה. במהלך שירותו נפגע ואושפז, אך סירב להצעה להשתחרר, ובתום שירותו הסדיר המשיך בקבע. היה אהוב על חבריו ופקודיו וזכה בהערכת מפקדיו. אמיר נפל בעת שירותו, ביום י"ב בטבת תשנ"ד (25.12.1993). בן עשרים ושש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול. הותיר אחריו הורים, אחות – איריס, וחברה – קרן. לאחר מותו, כתב מפקד היחידה למשפחתו של אמיר: "…יוזמה היא המלה הראשונה הנקשרת אצלנו לשמו של אמיר. תקצר היריעה מלפרט את סגולותיו כאדם ואת תכונותיו כאיש מקצוע וכמפקד על צוות חיילים וחיילות. … דבקות במשימה ושאיפה לשלמות הביצוע היו מתכונותיו הבולטות. כאדם, גילה רגישות רבה לצורכי פקודיו ולצרכנים להם נתן שירותי מחשוב. האוזן הקשבת, החיוך בו התקבל כל הפונה אליו, ייוותרו חקוקים עמוק בלבנו, חבריו לעבודה ולשירות".
