פישר, צבי
בן זאב וחיה. נולד ביום י"א באייר תשי"א (17.5.1951) בפתח-תקוה ולמד בבית-הספר "נוה-עוז" בנוה-עוז. באותה תקופה היה חבר בתנועת "הנוער-העובד". הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי "עירון" שבחדרה. מדריכו בשנת-לימודיו האחרונה כתב להוריו, כי בשעה שניסה לשכנע אותו להצטרף יחד עם חבריו-לקבוצה לגרעין היוצא לנח"ל, הייתה תשובתו של צבי: "הבטלה בנח"ל היא לא בשבילי. אני רוצה ללכת למקום שעושים משהו, מקום שאמצא בו סיפוק". עוד סיפר המדריך כי בגלל דאגתו הרבה של צבי למוסך, שמו חבריו הגה מעל למיטתו, כאות ל"חולה-הגה" (זה היה כינויו בפיהם). המדריך זוכר היטב כי במשך השנה שעבד עמו היה צבי אהוב מאוד על חבריו. בבית-הספר התיכון היה פעיל במועדון-הקליעה במסגרת הגדנ"ע והגיע להישגים גבוהים (מקום ראשון ומדליה). בשנת 1967 יצא לקורס מ"כים של הגדנ"ע בג'ליל. בשעות הפנאי הרבה לעסוק בספורט ובייחוד במשחק הכדורסל. היו לו תחביבים שונים, כגון איסוף דברים שונים, סידורם ומיונם. בין היתר אסף קופסאות-גפרורים ובולים. הוא אהב גם לעיין בספרי-גיאוגרפיה וללמוד מתוכם על ארצות שונות. הוא היה טוב-לב ומוכן תמיד להושיט עזרה לזולת, בן מסור להוריו וחבר נאמן לחבריו. הוא היה דייקן ואהב סדר וניקיון, וכשהופרע הסדר שקבע היה הדבר גורם לו צער, שכן היה אדם שאיכפת לו. כאשר היה צריך למלא משימה שהוטלה עליו היה עושה זאת בנאמנות, בסבלנות ובהקרבה. צבי גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1970 והגיע לדרגת רב-טוראי. בשבוע האחרון של נובמבר 1971 נפצע בעת מילוי תפקידו וביום י' בכסלו תשל"ב (28.11.1971), נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות סגולה בפתח-תקוה. מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים למשפחה השכולה לאמור: "החל מיום התנדבותו לשרת ביחידה התבלט צבי כחייל נועז, בעל רצון כביר למצוא את מקומו בשורות-הלוחמים. הוא היה אחד הלוחמים בעלי ההכרה הבטחונית המלאה, אשר צעד בכיוון למטרה שהציב לעצמו. חבריו ומפקדיו העריכוהו והאמינו שיהיה בעתיד מפקד בעל שיעור קומה". לוח שיש לזכרו הוצב בבית-הכנסת בנוה-עוז ובבית "יד-לבנים" בפתח-תקוה; שמו נחרת על מצבת הזכרון שהוקמה בבית-הספר התיכון החקלאי "עירון" בחדרה, לזכר תלמידי בית-הספר שנפלו במערכות-ישראל.
