פישר, מיכאל (“מיכה”)

בן פאול ומילה. נולד בז' בשבט תשי"א (14.1.1941) בתל-אביב כבן יחיד להוריו. כשהיה בן שש וחצי הגיע לקיבוץ מעוז חיים ושם עברו עליו ימי ילדותו ובחרותו. הוא למד בבית-הספר היסודי וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ. מילדותו היה ספורטאי מעולה, הצטיין בשחייה וזכה פעמים אחדות במקום הראשון בתחרויות שחייה אזוריות. הוא היה חבר באגודת "הפועל" וכשלמד בבית-הספר התיכון היה פעיל בשורות הגדנ"ע. היה לו קול ערב והוא הרבה לשיר להנאתו. מיכה התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1959 ולמרות שהיה בן יחיד עמד בתוקף על זכותו להצטרף ליחידה קרבית. הוא ניסה להצטרף לשורות הקומנדו הימי, כי ראה בכך חובה טבעית של בחור כמותו. אמו התנגדה בתוקף וכפשרה התנדב לשרת בחטיבת "גולני". בתקופת שירות החובה עבר את כל מסלול ההתקדמות – טירונות, קורס מ"כים, קורס קצינים וקורס צניחה. אז חזר לחטיבה – והפעם כמפקד. את מרבית תקופת שירות החובה עשה באזור פיקוד הצפון. לאחר שהשתחרר שב לקיבוץ ועבד במדגה. לאחר שנשא אישה ונולד לו בנו הבכור, עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה לעיירת הפיתוח בית-שאן. בעיירה עבדה אשתו, כמורה ואילו הוא היה רכז התרבות במחלקת החינוך המקומית. במשך תקופה מסוימת היה מא"ז בית-שאן. בשנת 1968 עברה המשפחה לקרית-מוצקין ומיכה נתקבל לעבודה בחברת "ברינקס", כמנהל סניף חיפה. מנכ"ל "ברינקס" כתב עליו לאחר שנפל: "כבר מפגישתנו הראשונה ראיתי בו בן-אדם בעל עקרונות, היודע את אשר לפניו לטווח קצר ולטווח ארוך, תוך התוויית השלבים, מן הקל אל הכבד. במיוחד הצטיין בהבנת אנשיו ובסגולה של יחסי-אנוש תקינים והוגנים – – – הזדהותו עם תפקידו הייתה כמעט מושלמת. הוא היה תמיד ראשון ביוזמה ותושייה…" הוא עשה את שירות המילואים שלו באזור המוכר לו היטב מילדותו – אזור בית-שאן – ושם גם נפל. ביום ששי, א' בסיון תש"ל (5.6.1970), נפל סגן מיכאל בהיתקלות בכוח מחבלים והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אישה ושלושה בנים. במכתב-התנחומים למשפחה כתב מפקדו: "המקרה אירע בעת סיור בוקר, כאשר נפתחה אש עזה אל הסיור, שעליו פקד. למרות האש העזה והטווח הקרוב, הוכיח מיכה כושר מנהיגות למופת ודוגמה אישית בעת הלחימה – תוך נסיון לחלץ את אנשיו מן המארב ולהשיב מלחמה שערה – – – במשך שהותו ביחידה היה דוגמה לפקודיו ולקציני הגדוד במסירותו ובנכונותו למלא את המשימות שהוטלו עליו. היה אב ומפקד לאנשיו – – – הוא ידע להאציל מתכונותיו הנעלות על אנשיו והדביקם באותה רוח ובתכונותיו הנאצלות". אנדרטה לזכרו הוקמה במקום שנפל, בעמק בית-שאן.