פישר, יעקב
יעקב, בן מרים ויוסף, נולד ביום ט"ו באייר תש"ז (5.5.1947) בעתלית. הוא סיים שלוש שנות לימוד בבית-הספר היסודי "אונים" בכפר-סבא, אחרי-כן עבר לקיבוץ פרוד, שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון. למעשה עברו עליו שנות ילדותו ונערותו בקיבוץ ומתוך כך למד לאהוב את אורח החיים שם. בתחילה עבד במטע ובעבודות כלליות ומשהתבגר עבר לעבוד ברפת. הוא היה מעורה בחיי החברה של בני גילו ונעשה בן-קיבוץ לכל דבר. יעקב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים. מאחר שהיה חייל טוב ואחראי המליצו מפקדיו לשולחו לקורס קצינים. הוא סיים בהצלחה קורס קציני חי"ר ולימים נשלח ליחידת שריון בתפקיד מפקד מחלקת טירונים. מאחר שהיה איש חי"ר נלהב ביקש לחזור לחיל-הצנחנים, אך בקשתו לא אושרה. במהלך שירותו התקדם בתפקידיו – שימש מ"מ חרמ"ש, סמ"פ חרמ"ש ובהיותו קצין טוב נשלח להשתלם בקורס מ"פים שריון. לאחר תום תקופת שירות החובה שלו שירת שנה בצבא הקבע. לדעת כל מפקדיו היה יעקב קצין אחראי וממושמע, בעל יזמה, תושייה, ידע מקצועי רב וכושר הדרכה מצוין. אך יותר מכל היה מסור ודואג לפקודיו. מפקדיו תיארו אותו כ"קצין מבטיח, עדין נפש, רציני ואהוב על חייליו ועל מפקדיו". במהלך שירותו השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כמו כן הוענק לו "אות השירות המבצעי" על חלקו בפעילות מבצעית בגזרות שונות. בשנת 1969 שוחרר יעקב מהשירות הסדיר בצה"ל והוצב ליחידת המילואים שלו – גדוד שריון בסיני. לפרקים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים וכדרכו היה ממלא כל אשר הוטל עליו ברצון ובמסירות. לאחר שהשתחרר נשא אישה ובשנת 1971 נולד בנו גל. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים לא חיכה לקריאה ומיד התייצב ביחידתו. הוא נשלח לסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), לאחר שורה ארוכה של קרבות קשים, לחמה יחידתו בגזרה הצפונית של התעלה, מול העיר פורט-פואד. יעקב לחם כמפקד מחלקה בראש הכוח, שהיה חלוץ ההתקפה על המצרים באזור מעוז "בודפשט" – התקפה שנועדה לפרוץ את הדרך אל המעוז הנצור. בהיתקלות עם חיילי קומנדו מצרים נפגע יעקב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, אחיות ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יעקב היה ידוע בביישנותו ובצניעותו. זכורה לטוב התנהגותו עם פקודיו והתמסרותו לכל משימה. יעקב היה אהוב על חייליו ועל מפקדיו. זכרו יהא שמור עמנו לעד".
