פישר, חיים (איסר)

בן גולדה וחנוך, נולד ביום כ"א באב תרפ"ז (19.8.1927) בפולין. כל שנות ילדותו ונעוריו חי וגדל בבודפשט. בתקופת השתלטות הנאצים על הונגריה גורש למחנה-השמדה והצליח לברוח לרומניה, בה פעל במחתרת בעזרה לפליטים היהודים. בחודש דצמבר 1945 עלה משם בשיירה של עליית-הנוער. בארץ העלים את גילו הנכון כדי להתנדב לצבא הבריטי למלחמה בנאצים, ונתקבל לשירות ביחידת נהגים. מששוחרר מהצבא הצטרף לקבוצת מבטחים שבנגב ועבד בה כנהג. הוא התאקלם במהרה בחיי הארץ והקבוצה ונודע כחבר טוב ועליז השמח בחיי יום-יום ולא הירבה להעציב את לב חבריו בסיפורים נוגים ומחרידים מתלאותיו באירופה. חיבב את מכוניתו וטיפל בה כבדווי בסוסתו האצילה, שתהיה תמיד יפה, נקייה ושלמה. בחודשים הקשים של חורף תש"ח, עם תחילת מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, השתמש במכוניתו במסעותיו הנועזים להביא לקבוצה מים ומזון בדרכים זרועות מוקשים, סכנות של מחסומים, מארבים והתקפות ובהובלת פצועים למקום-מבטחים. כן השתתף בקרב על קו המים בקרבת משטרת עימארה. באביב תש"ח, כשהבריטים "חגגו" את פרידתם מהנגב, על סף יציאתם מהארץ, סרה יחידת חיילים להתעלל בנקודות העבריות בנגב. באמתלה שהם מחפשים עקבות מכונית ערבית נכנסו לנירים, וכשגורשו משם בתקיפות, באו במשוריינים שלהם למבטחים. לאחר שנתכבדו בכוסות תה בחדר-האוכל, השתמשו גם כאן באותה אמתלה ואמרו לקחת את מכונית המשק עם נהגה לערבון. כשסירב המוכתר, הודיעו שיפגיזו את המשק. יצאו והחלו לירות בנשק קל ובתותחים. בתשובת האש של המשק השתתף חיים (איסר) במקלע מעל בית-הביטחון. כשפגעו הפגזים הראשונים בבית-הביטחון נצטווה לרדת וכשניגש אל המדרגות והמקלע בידו, נפל מפגיעה ישירה של פגז ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948). נקבר במבטחים. ביום כ"ט בחשוון תשי"א (9.11.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.