fbpx
פישר, גלעד

פישר, גלעד


בן חדוה וחנן. נולד בשבת שובה, ח' בתשרי תשמ"ג (25.9.1982), בראשון לציון. גלעד היה הילד השני במשפחה, צעיר בשנתיים וחצי מאחותו הבכורה ענבל. הרופאים קבעו שגלעד נולד חצי נימול, וההורים ראו בכך סימן המבשר על ילד שיגדל ויהפוך לאדם מיוחד במינו. את ימיו הראשונים עשה גלעד בראשון לציון, אבל משפחתו כבר הייתה שייכת לגרעין שתכנן את עלייתו להושעיה – יישוב קהילתי-דתי בגליל התחתון. בהיותו בן חודש וחצי חלה גלעד בדלקת סמפונות קשה והיה נתון בסכנת חיים, אך הודות לטיפול רפואי אינטנסיבי שהוגש לו בידי רופא ילדים מומחה, ניצל והבריא. בן עשרה חודשים היה גלעד כשהמשפחה הגיעה למצפה הושעיה. כפעוט, מיצה את השובבות ואת כישרון התעלולים ששבו את לב סובביו. הוא החל את לימודיו בבית-הספר האזורי הממלכתי-דתי שבקיבוץ לביא, והוריו זוכרים היטב את הרגשות המעורבים שליוו אותו בעלותו לאוטובוס התלמידים – מבט מפוחד וחרד, ועם זאת – נרגש מאוד ומצפה. המורות זוכרות את מבטו התמים והטוב ואת עיניו הכחולות, שרגישות כה רבה נשקפה מהן. אט-אט החלה אישיותו של גלעד מתעצבת ומשתנה ואת מקומם של מעשי השובבות והתעלולים תפסו התכנסות ושקט. גלעד הפך לילד עדין, רגיש וצנוע, שאינו מבקש לעצמו דבר. מיום שגילה את הכדור מצא בו תחביב כלבבו ורבות משעות הפנאי הקדיש לאימונים ולמשחקי כדורסל במסגרת חוג כדורסל שהתקיים ביישובו. בראשית נעוריו היה חניך פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" ונטל חלק בכל המפעלים החינוכיים של התנועה. בהגיעו לגיל מצוות, שקד גלעד על דרשת בר המצווה שעסקה בפרשת "בראשית", והמשיל את המתרחש בסיפור המקראי לחייו שלו: "… בהיכנסי לעול מצוות אני מרגיש כמי שמתחיל לטפס על הר גבוה. ברור לי שהדרך לא קלה, יהיו בה קשיים ואולי נפילות פה ושם. יחד עם זאת, שאיפתי היא לעבור אותה באופן יסודי, לגלות דברים חדשים על עצמי ולהתמודד עם המשימות השונות שיוצבו בפניי. אני מקווה ומתפלל להגיע לפסגת ההר תוך תחושת סיפוק מהאופן שבו ביצעתי את האתגר". גלעד המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "אורט" בטבריה. פרק זה של חייו לא היה משמח עבורו, אבל גלעד עבד קשה, חרק שיניים ועשה זאת. בכיתה י"א זכה במחנך נפלא, שקלט אותו היטב והחדיר בו את המוטיבציה הנכונה על מנת שיסיים את לימודיו בצורה הטובה ביותר. אותו יום בו קיבל גלעד את הבשורה על זכאותו לתעודת בגרות היה יום של גאווה משפחתית והכול זוכרים את ארשת שביעות הרצון שנמתחה על פניו של גלעד, שחש סיפוק מעמידתו המרשימה במשימה. אישיותו של גלעד הבשילה בקצב מיוחד ואישי מאוד – היו לו הזמן שלו והדרך שלו. מאז ומתמיד בחר מה, מתי ואיך, תוך עמידה על שלו. עולם הערכים שלו כלל אמונה, יושר וצניעות של אמת. תביעתו לצדק מוחלט לא ידעה פשרות והצביעות הייתה בעיניו התגלמותו של הפגום והפסול. גלעד האמין שיש לקיים "הצנע לכת" בכל תחומי החיים, ונרתע מהחומרנות הרווחת בחברה. הוא סבר, כי חומרנות איננה שאלה של אפשרות, אלא של נחיצות. דברים אלה לא נאמרו מן הפה ולחוץ; גלעד האמין בכך בלב שלם ואף את דמי הכיס שקיבל ביקש להחזיר או להפחיתם, כי נראו לו מופרזים. במהלך שנות חייו רקם גלעד קשרים חברתיים אמיצים, ובכל מקום אליו הגיע יצר חברויות אמת. ביתו היה פתוח לפני חבריו, והם ידעו שלכאן תמיד אפשר לבוא. גם בשטח זה התאפיין ברצינות הליכותיו ובהימנעותו ממעשי שטות וחבריו הגדירוהו כמי שנמצא "כמה מדרגות מעלינו". גלעד תמיד אהב לתת מעצמו לאחרים ולהשפיע מטובו על הסביבה. קשור היה מאוד לבני משפחתו ועזר בבית בשמחה. עבור חגי, אחיו הצעיר, היה מודל לחיקוי, ובשביל אחותו רעות היה הכי קרוב שאפשר. ובכלל, גלעד דאג כל הזמן "שהכול יהיה בסדר". כאשר סיים את לימודיו התיכוניים התלבט גלעד רבות באשר להמשך דרכו – האם להתגייס מיד או ליטול לעצמו זמן נוסף ללימוד תורה ולהתחזקות אישית. לאחר התחבטויות ובדיקות יסודיות החליט להצטרף למכינה הקדם-צבאית "קשת יהודה" שבמושב קשת, כשמשמעות הדבר – לימודים של שנה וחצי עד הגיוס. שם, במרומי הגולן, התחזק גלעד באמונתו ואישיותו התעצמה. מספר אייל, חבר מהמכינה: "גלעד קנה שם לעצמו במידותיו הנעלות והמיוחדות. אמנם בכל אדם ישנן מידות מסוימות המאפיינות אותו, אך אצל גלעד המידות הבולטות ביותר לעין, שאפיינו אותו, היו פשטות, ענווה, שמחת חיים ואהבת הזולת. גלעד לא אהב לדבר הרבה, אך ידע לעשות המון!". ואכן, גלעד עשה לא רק למען עצמו אלא פעל רבות גם למען הכלל: "… בכל פעם שהיו זקוקים למתנדב – גלעד היה בין הראשונים שקם ואמר: 'אני!'. המיוחד ב'אני' זה היה שזה לא היה בשל חוסר בררה, משום שאין מי שיתנדב ויעזור, אלא מתוך רצון פנימי עמוק וטהור ובעיקר תוך כדי חיוך סמוק על פניו", ממשיך אייל ונזכר. בתקופה זו בחר גלעד לגדל את שערו, אולי כסמל לחירות הפנימית שפיתח: מרד נאה של נער צנוע. בקשת גם יצר קשר טוב עם רבנים והתווה לעצמו את דרכו באמונה ובקיום מצוות. בה בעת, התגבשה בחירתו במסלול הצבאי. בטרם התגייס יצאה כל המשפחה לטיול בן שבועיים וחצי במספר מדינות באירופה וגלעד חזר גדוש חוויות ומגובה בכוחות מחודשים. גלעד התגייס לצה"ל בחודש מרץ 2002. הוא ביקש לעשות את שירותו הצבאי ביחידת איכות ולהיות לוחם מן השורה ולשם כך הצטרף לגרעין "גחלת" של "בני עקיבא", שיצא למסלול בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. במסגרת הגרעין יכול היה לצאת לפרק של משימה חברתית, אך גלעד בחר במסלול הצבאי הרצוף – לשרת שירות מלא ללא הנחות. וכך, מחיל אל חיל, שלב אחר שלב, התקדם במעלה הדרך. את יציאתו המיועדת לקורס מ"כים דחה עד לרגע שבו ירגיש בשל ומוכן, וגם לאחר שסיים את הקורס ונתבקש לצאת להדרכת טירונים, ביקש לחזור לפלוגות הוותיקות, להמשיך במסלול של לוחמה ולא של פיקוד. בהמשך, יצא לקורס מרגמות ובסיומו חזר לפלוגה המסייעת של גדוד "בזלת" כמש"ק במחלקת המרגמות של הפלוגה. במהלך שירותו השתתף בפעילות מבצעית מורכבת באזורים עוינים ובמקומות מרובי סכנה, אך מעולם לא התלונן. הוא שהה בשטחי יהודה ושומרון, שירת בבית לחם ובחברון, ועד להר דב שבגבול הלבנון הגיע. אהוב היה מאוד על חבריו ועל מפקדיו, "פשוט מפני שהיה נעים, מסביר פנים לכל אחד ועשה את עבודתו ללא דופי", מסבירים חבריו. לכל אורך הדרך, סיפרו, גלעד היה מאלה שעושים ולא מאלה שצריך לומר להם מה לעשות. הוא פשוט עשה, כמו היה זה מובן מאליו. בתקופה המבצעית שעשו בחברון, בטרם סיום מסלול, כבש גלעד את לב הסמל שלו. זה ראה בו את אחד מעמודי התווך של המחלקה, "הדבק של המחלקה", והטיל עליו משימות בידיעה שגלעד ימלאן על הצד הטוב ביותר. עובדת היותו חייל דתי בודד בחברת חיילים חילונים לא הייתה פשוטה, אך גלעד נותר נאמן לדרכו ולאמונתו. "זה לא קל לעמוד על עקרונות ולשמור על דרך בסביבה שיוצרת תנאים לא קלים – אך גלעד האמין, התעקש ועשה", כך העיד אחד ממפקדיו. ואמנם, גלעד לא כפה עצמו על איש, מצא את הזמן להניח תפילין ולהתפלל, וניסה לשאוב כוחות בכל ביקור בבית. את מחשבותיו והגותו העלה על הכתב, ואלה נוספו למאמרים שכתב בתקופת לימודיו ואשר קובצו בחוברות. גלעד הרבה לכתוב על סלידתו מצביעות וזיוף, על החיפוש אחר הצדק, היושר, החברות והאמת. חודשי חייו האחרונים של גלעד עמדו בסימן פריחה – כמו פרח שנפתח אל העולם: הייתה בו שמחה, אותה נהנה לחלוק עם אוהביו. בתקופה זו החל לנגן בגיטרה והיה מלווה את נגינתו בשירה. הוא הרבה לקרוא וממש בלע ספרים, בעיקר ספרי אמונה והגות. כן גילה התעניינות בתולדות עם ישראל ובמורשת קרב והחל להרהר באפשרות כי בעתיד ילמד היסטוריה. בתחום המשפחתי חש שמחה כנה ואמיתית לרגל נישואיה הקרבים של אחותו ענבל, וקיבל בחום את מוטי, גיסו לעתיד. השניים הפכו לחברים קרובים, כמעט אחים, והכימיה שנוצרה ביניהם תרמה לו באופן משמעותי. גלעד סייע רבות בהתארגנות לחתונה ובהכנת משכנם המיועד של בני הזוג. הזמן חלף, וגלעד כבר החל לחשוב על התקופה שלאחר השחרור. עם הספירה לאחור החלו להתעורר גם השאלות, לקראת פרשת הדרכים המתקרבת. בין פעילות מבצעית אחת לאחרת יצאה פלוגתו לנופש באשקלון, ומשם הוקפצה לעזה, אזור בו לא שירת גלעד מעולם. הימים היו ימי מבצע "ימי תשובה" שמטרתו הייתה למנוע ירי טילי "קסאם" לעבר שטח מדינת ישראל, ופלוגתו של גלעד נקראה להחליף את פלוגת ההנדסה של גדוד סיור "גבעתי", אשר עמדה להיכנס לפעילות בעזה. הפלוגה המסייעת קיבלה את האחריות לגזרת "רכס השבעים", כאשר מחלקת המרגמות, בה שירת גלעד, הוצבה במוצב "חלי" שמול ג'בליה. כשהגיע גלעד למקום היה המום: היה זה מוצב חשוף, אותו הגדיר במילים "גבעת חלפון". שלושה ימים לאחר הגעתו למקום, נקטפו חייו. גלעד נפל בקרב בצפון רצועת עזה בחג הסוכות, ביום ט"ו בתשרי תשס"ה (30.9.2004), והוא בן עשרים ושתיים. גלעד הופקד על שמירת פתח מוצב "חלי", וחייל נוסף ששמר לצדו הופקד על הגזרה הצפון-מזרחית של המוצב. סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, בחסות הערפל הכבד ששרר במקום, נעו שני מחבלי חמאס מדרום למוצב, ביצעו איגוף מזרחי והתקדמו לעבר פתחו. ממרחק מטרים ספורים זיהה גלעד את אחד המחבלים בשער המוצב, פתח לעברו באש, והרג אותו. מפקד המוצב וחייל נוסף שמעו את הירי, רצו לעבר הש"ג וזיהו את המחבל השני, שהשליך מטען נפץ לעבר עמדת השמירה. החיילים הסתערו, פגעו במחבל והרגו אותו. במהלך חילופי האש שהתנהלו במקום, נהרג גלעד. עוד שלושה חיילים נפצעו, אחד מהם באורח קשה. ערנותו של גלעד ופעולתו המהירה מנעו את חדירת המחבלים למוצב והצילו את חיי חבריו, ועל מעשה זה הוחלט להעניק לו ציון לשבח. בנימוקיו להענקת הצל"ש ציין מפקד חטיבת הנח"ל: "… כבר בתחקיר הראשוני בשטח הבנתי שמדובר בסיפור גבורה. גלעד, ששמר בעמדת הש"ג בליל ערפל סמיך, הציל למעשה בתגובתו הנכונה את שאר חבריו שישנו באותה העת בתוך המוצב. לכאורה עשה את המתבקש והמצופה ממנו, אך התבוננות עמוקה יותר בנסיבות מגלה מקצועיות, אומץ לב, נחישות, רעות – מה הם כל אלה? אלה הערכים שאנחנו מחנכים עליהם דורות של מפקדים ולוחמים – גלעד הביא ערכים אלה לתוך הקרב הקצר שניהל מול המחבל שהרג. גלעד בעיניי גיבור, דמות מופת ללוחמים בצה"ל. … מותו של גלעד ציווה עבור חבריו את החיים, על כך יצוין לשבח". גלעד הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בהושעיה והיה לחלל צה"ל הראשון של היישוב. הותיר הורים, שתי אחיות – ענבל ורעות ואח – חגי. על קברו נחקקו המילים "ילד אהוב, זך וטהור, במותך ציווית לאחרים את החיים". בטקס האזכרה שנערך במלאות שלושים יום למותו ספדה לגלעד אמו: "… גלעד שלנו היה אדם מלא גם בחיילותו. הטוהר שלו והשקט היו מלאים באמונה בדרך, בערכים, במבט מבקר אל העולם, בבקשה אחר שלמות, יושר, כנות, כפי שהוא הביא עמו לכל מקום. שקט היה ולא ביקש להתבלט, ודווקא בזכות השקט הזה נמצאו לו מקום ונוכחות. כשהתפתחה שיחה – הביא את עצמו עם אמירה, וכך הטביע את חותמו. … גלעד, הן רק התחלת לחיות בגיל, והנה – לעד". העיתונות הכתובה והאלקטרונית סיקרה בהרחבה את נסיבות התקרית והאירה את דמותו של גלעד. לקראת יום השנה לנפילתו הוציאה המשפחה את חוברת הזיכרון "גלעד לגלעד: רגעים אתך ובלעדיך…". בחוברת תמונות רבות המספרות את סיפור חייו של גלעד, מלוות את תהליך גדילתו והתפתחותו ונשזרות ברשימות לזכרו. כתב הרב שי סגל, שלימד את גלעד במכינה בקשת: "… מי שהכיר את גלעד יודע עד כמה היה ילד ואיש של געגועים. בשקט, בדרכו הצנועה, ובלב קרוע ומורתח, שאף ליותר, שאף אל הטוב ואל השלמות, טוב לשמים וטוב לבריות. וטפטף בעקשנות את הטוב הזה אל המציאות בה חי ופעל, עד מסירת הנפש ממש, למען הזולת". בעמוד האחרון של חוברת הזיכרון מביאים ההורים סיכום קצר מתוך יומנו האישי של גלעד, הנפתח בשאלה "מה קורה עם החיים שלנו?…". כותבים ההורים: "מתוך השאלה הזו צומחת השקפה חדה כתער, ברורה ובלתי מתפשרת. גלעד תובע אמת, גלעד מבקש מכל יהודי, ובעיקר מיהודי מאמין, להתבונן על חייו ביושר וללא סלחנות. … הקריאה הזו לעצור לרגע את מרוץ החיים המטורף, לקחת נשימה עמוקה ולחיות עם האמת שלנו, חוזרת בדבריו ומעמידה למשפט את כל מערכות החיים שלנו. … אנו רואים במילותיו היקרות אבן חן מאירה ומכוונת. אנו מבקשים לחלוק אתכם את בקשתו האחרונה של גלעד לחיים נקיים, טהורים ואמיתיים". גלעד הונצח בספר תורה שנכתב על שמו והוכנס לבית הכנסת בהושעיה. משפחתו החלה שוקדת על הקמת בית מדרש על שמו – מקום לימוד ותפילה – סמוך לבית הכנסת.

כובד על ידי

דילוג לתוכן