פישר, אליהו (אליאס)

בן פייגה וחיים קרול. נולד ביום כ' באדר ב' תש"ו (23.3.1946) ברומניה. את לימודיו היסודיים החל ברומניה ובשנת 1960 עלה לארץ עם משפחתו. את ביתם החדש הקימו בכפר חסידים. אליהו המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון הטכני של חיל האוויר בחיפה. בחודש אוקטובר 1963 גויס אליאס לשירות חובה בצה"ל ושובץ בחיל האוויר. הוא עבר השתלמויות וקורסים שונים בתחום מכשירי הקשר, ציוניו היו מעולים, והוא הוסמך כהנדסאי מחשוב בקרה ואוטומציה. מפקדיו העידו עליו, כי לא היה מכשיר קשר שתכונותיו נסתרו ממנו. הוא ידע והכיר מבפנים את נשמתם של מטוסים כמו הווטור, המיסטר הסקייהוק ועוד רבים אחרים. לאורך כל הדרך איפיינו אותו האחריות והאכפתיות והדבקות במשימות עד לפרטים הקטנים. הוא הפך להיות איש קשר מוטס, ובזכותו יכלו לדבר. כמו שנאמר: "ללא קשר משול המטוס לאילם". בשנת 1970 נשא לאישה את אסתר, ונולדו שלושת ילדיו. אליאס היה מוכשר מאוד, צייר ציורים מרהיבים והותיר אחריו אסופת ציורים ומעשי אמנות רבים. בשנת 1985 חלה אליאס ושהה בבית תקופה ממושכת. ביום כ"ז בטבת תשמ"ט (4.1.1989) נפל אליאס בעת שירותו. הוא נפטר לאחר שאושפז במשך עשרה ימים בבית-החולים אלישע בחיפה, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אישה, שני בנים – חיים ודוד, בת – סיגל, ואם. בן ארבעים-ושלוש היה במותו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה, בין השאר: "שנים רבות שירת בחיל האוויר. עשרים-וחמש שנות עשייה, הדרכה, התפתחות, והתקדמות שבהן הצטיין לכל אורך הדרך. הוא היה לדוגמה ולמופת בקרב חיילי היחידה. מסור ושקדן כיאה לטכנאי טוב, הוא חתר להמשיך להתקדם ולהתפתח עם התפתחות הטכנולוגיה. וכך, כשתפסה אותו מחלתו וכושרו הלך וירד, הוא המשיך לתרום בזכות ראשו הצלול. הוא השקיע את כישוריו במחשוב ובפיתוח תוכנה עד ימיו האחרונים. בלבנו חרוטה מורשת העשייה שהשאיר אחריו בלכתו…" משפחתו הוציאה ספר לזכרו.