פישמן, יגאל
בן דב ורבקה, מניצולי-השואה. נולד ביום י"א באדר תשי"ב (8.2.1952) בעפולה. למד בבית-הספר היסודי 'יזרעאל' שבמקום, המשיך בבית-הספר התיכון המחוזי שבעפולה וסיים את לימודיו בפקולטה לאוירונאוטיקה בטכניון שבחיפה, במסגרת העתודה האקדמית, יגאל היה תלמיד חרוץ, שהצטיין במקצועות המתמטיקה והפיסיקה ובמדעי-הטבע. מנהל בית-הספר התיכון מספר: "יגאל זכור לי כנער ברוך-כישרונות. במרץ רב הסתער על מקצועות מדעי-הטבע והתמצא בהם ללא כל קושי. הוא לא הרפה מהנושא עד שלא ידע אותו על-בוריו, ועם-זאת גילה תמיד בשיעורים מעצמיותו, מדרכי החשיבה של איש-מדע, שאינו מוצא את סיפוקו ב"מצוות-אנשים מלומדה" ובהסבריו של המורה. הוא חתר תמיד למצוא פתרונות שלא בדרכים המקובלות. השלוה ושביעות-הרצון העצמית היו ממנו והלאה. הוא תבע הרבה מעצמו ומאחרים. הוא לא גרס השלמה עם המצוי, התרחק מן הבינוניות, והצמיח, במשך תקופת הלימודים בבית-הספר, מנגנון ביקורת וכושר לבור את העיקר בכל תחום ובכל נושא. עוד בבית-הספר הגיע יגאל לבגרות אינטלקטואלית וצמח כאישיות תקיפה ועצמאית. הופעתו החיצונית ביטאה אף היא את אופיו העז והנמרץ, את ההחלטיות והתקיפות שבו." חברו של יגאל – אחאב, מספר: "יגאל היה מקור מידע אינטלקטואלי בלתי-נדלה בעבורי – האנציקלופדיה הפרטית שלי. אינני יודע, כיצד רכש את ההשכלה הכללית הרחבה והמגוונת שלו. הוא מצא זמן כל דבר: קרא ספרים רבים, התעניין בנושאים רבים וקרא מדי יום את העיתונים. אך יחד עם-כל-זאת לא היה יגאל טיפוס של אינטלקטואל רציני ויבש. היה לו חוש-הומור בריא וידע לצטט מן הזיכרון מערכונים וסטירות שונות." ומוסיף חברו – משה: "יגאל היה מעודכן תמיד בענייני יום-יום. הוא התמצא היטב בענייני כלכלה ומשק והיה מעורה בפוליטיקה הישראלית ובבעיות החברתיות. בענייני ספורט לא היה בקיא ממנו; הוא ידע הכול על כל-קבוצה, על כל-שחקן, על כל-משחק, על שיטות-משחק שונות ועל ההיסטוריה של הספורט. מעולם לא החמיץ משחק חשוב שהיה בטווח-נסיעתו." באהבתו לספורט לא הזניח יגאל מעולם את בריאות גוף, והוא הרבה לשחק כדורגל וכדורסל. הוא אף ארגן משחקי כדורסל במסגרת בית-הספר ולימים זכה בתעודת-הצטיינות על ארגון אליפות בתי-הספר בכדורסל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, התנדב לעזור במפעל ביטחוני באזור-מגוריו. כעבור שבועות מספר החליטו הממונים עליו במפעל לנצל את הידע המקצועי שרכש בלימודיו והוא מונה כעוזר למהנדס במחלקה. הוא עבד בתפקיד זה, לשביעות-רצונם של הממונים עליו, עד תחילת שנת-הלימודים בטכניון. בלימודיו בטכניון הצטיין יגאל, כבילדותו, והוא גילה בקיאות רבה בכל הקשור באוירונאוטיקה. אף-כי היה רב-כישרונות, לא התנשא יגאל מעולם על הסובבים אותו והשתדל לעזור לכל אחד כמיטב-יכולתו – בלימודים ובכל בעיה אחרת. הוא היה איש-חברה פעיל ומילדותו היה חבר בתנועת-הנוער 'הצופים' ולאחר-מכן בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. יחסיו עם בני-משפחתו היו מצוינים, וכפי שמעידה אחותו – בלהה, "היה יגאל לא רק אח אלא גם חבר אמיתי." יגאל גויס לצה"ל בתחילת שנת 1975, עם סיום לימודיו בטכניון. על-אף בקשתו לשרת במקצועו במסגרת חיל-האויר נתקל בסירוב והוצב לחיל-החימוש. לאחר שהשתלם בקורסים מקצועיים שונים יועד לקורס קציני-תחזוקה והוצב זמנית בבסיס תחזוקה בצפון הארץ, בתפקיד של קצין-ניהול. בתפקיד זה התנסה יגאל לראשונה בבעיות ניהול ופיקוד ובבעיות אישיות של החיילים – פקודיו, המשרתים בבסיס במקצועות שונים. הוא הצליח לרכוש את אמונם ואת הערכתם במהירות רבה. עם סיום הקורס הוסמך יגאל כקצין- תחזוקה ונשלח ליחידת-שריון בסיני. עבודתו הצריכה מאמצים רבים, אחריות כבדה ופעילות כל שעות היום והלילה. הוא עמד בכל הדרישות הללו בהצלחה רבה ויחד עם-זאת, על-אף ביקוריו המעטים בבית, שמר על קשר הדוק עם משפחתו ועם חבריו ללימודים. ביום כ"ד בתשרי תשל"ז (17.10.1976) נפל יגאל בעת מילוי תפקידו בסיני. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבעפולה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. רשימות לזכרו ראו אור בעיתון המקומי 'חדשות עפולה' וב'ידיעון עפולה'
