פישלוביץ, גד (הרי)

בן צפורה ודויד, נולד ביום ד' באב תרפ"ה (25.7.1925) בעיר גאלאץ, רומניה. למד בבית-ספר יסודי ובגימנסיה רומנית. משם עברה המשפחה לבוקרשט. בימי מלחמת-העולם פעל במחתרת ציונית עד אשר גורש עם אלפי יהודים אחרים לטרנסניסטריה, בשעה שרומניה שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית, ושם למד קצת אידיש. אחרי שחרור רומניה עלה ארצה בשנת 1944 במסגרת עליית-הנוער ועבד כפועל חקלאי בכפר חסידים. למד מהר עברית והתערה בחיי הנוער המקומי. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא. סיים קורס מ"כים ושירת באחד הגדודים. השתתף בקרבות ירדה, דרדרה ועוד. בעיתון הגדוד צוין למופת, לאמור: "הצטיין במשלט ירדה בהעברת פצועים תחת אש צלפים ואש מרגמות בלתי-פוסקת בשטח גלוי, אירגן את הקשר ואת האספקה לעמדות תחת אש האויב במשך כל היום". נשלח לפעולה מאחורי קווי האויב, התנדב לכל משימה קשה ומסוכנת מתוך רצון לנקום עינויי העם ועלבונו. לדברי מפקד גדודו הומלץ לשלושה אותות-הצטיינות. "בגדוד לא היה שני לו," אמר מפקד הגדוד, "בכל צבא אין הרבה כמוהו;" "אם ראוי מישהו לתואר גיבור, הרי זה גד." ואכן אישר זאת במעשיו גם ביומו האחרון, כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948). משלט שייח'-עבד שליד מנרה הוחזק בידי כוחותינו. ב-22.10.1948 במהלך ההפוגה השנייה, תקפו כוחות קאוקג'י את המשלט במפתיע והוא נפל בידיהם. באותו יום תקפה פלוגת משוריינים של חטיבת "כרמלי" בניסיון לכבוש את המשלט מחדש, אך ללא הצלחה. למחרת נערכה התקפה נוספת, אך גם הפעם ללא הצלחה. כשניתנה פקודת נסיגה נשאר גד לחפות על הנסוגים. משאזלו אצלו כדורי הסטן, המשיך בזריקת רימונים וכשאזלו גם אלה ראוהו מהמשלטים הסמוכים מתגונן בזריקת- אבנים – ומאז לא ראוהו עוד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.