פישביין, יוסף

בן חיה ויעקב, נולד ביום כ"ב בחשוון תרפ"ז (30.10.1926) בעיר לייפציג, גרמניה. בעוד מועד, לפני הפעלת הגזירות החמורות ביותר, הצליח לעבור לאנגליה, שם השלים את חינוכו והעמיק את הרגשתו הציונית. בתקופת מלחמת-העולם השנייה שירת בצבא הבריטי. השתתף במערכת איטליה והועבר לפי בקשתו לבריגדה היהודית. קנה לו ידידים בקרב חבריו לנשק בני ארץ-ישראל והוסכם ביניהם כי עם תום שירותו יעלה אף הוא לארץ ויהיה כאחד מהם. עם פירוק הבריגדה חזר לצבא הבריטי וצורף לחיל-הכיבוש הבריטי בגרמניה. הוא שירת ב"אינטליג'נס" והיה פעיל ביותר בעניינים ציוניים, יחד עם שני חבריו דוב כץ וזיגי סטלר, שלושתם חברי תנועת "הבונים". היה בחור אחראי ויציב באופיו, עליז ואופטימי. עם שחרורו מהצבא הבריטי חיסל את ענייניו בגולה ועלה לארץ. הוא התגייס לשירות והוצעה לו – וכן לידידו זיגי סטלר – עבודת הדרכה, אך הם סירבו וביכרו להיות לוחמים פשוטים ביחידה קרבית בחטיבת "גבעתי". חודשיים השתתף בקרבות ונפל בקרב יחד עם חברו זיגי ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב-8 ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. כעבור יומיים הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח פתוח נפגעו לוחמים נוספים. בקרב זה נפל. ביום י"ח באלול תש"י (31.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.