פירט, אברהם (היינסי, ברוך)

בן חנה (אלפרידה) ויצחק (אוטו), נולד ביום א' בטבת תרפ"ג (20.12.1922) בעיר טפליץ-שיינאו, צ'כוסלובקיה. הוא סיים בית- ספר יסודי ושתי כיתות-המשך של בית-ספר למסחר ועלה לארץ במסגרת עליית-הנוער ב-5.2.1939 באונייה "קטינא". שהה כשנתיים בחברת-נוער בחולדה ועבד במשק, כטרקטוריסט וכנוטר. משם עבר לבאר טוביה ועבד כחצי שנה בלול. עם השלמת הכשרתו החקלאית עבר לעיר. עבד כשכיר יום בבית-חרושת לצמר-גפן בגבעת הרצל ולמד בשיעורי-ערב בבית-הספר "מונטיפיורי" מתוך שאיפה להיות מהנדס-מכונות. בפברואר 1941 התגייס, בלי נטילת רשות מהוריו, ליחידת נהגים יהודית (462) בצבא הבריטי. היה בין ניצולי ההתפוצצות באונייה "ארינפורה" שנפגעה ליד מלטה ב-1.5.1943. "החזקתי מעמד בכוחותי האחרונים, שלא תהיה אמא בלי היינאר (כך קראה לו) שלה…" – אמר לחבריו, בספרו להם את פרשת הצלתו. באיטליה התנדב ליחידת קומנדו שפעלה ביוגוסלביה ועבר קורס צניחה. כעבור שנה ביקש להחזירו ליחידתו העברית ונשאר בה עד תום המלחמה. במאי 1946 שוחרר מהצבא והחל לעבוד כנהג מונית, תחילה בתל-אביב ואחר-כך ברמת גן. בו בזמן לקח חלק אקטיבי בפעולות המרי נגד הבריטים ללא ידיעת הוריו וחבריו הקרובים ביותר, ובראשית 1948 גויס לשירות מלא ושירת בחטיבה 8. אברהם היה מפקד פלוגת קומנדו שלחמה ביהודיה וטירה בעת מבצע "דני". בפי פקודיו נקרא ברוך. הוא נפל בבית-נבאללה. באותו יום, ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948), קיבל אזהרה באלחוט לסגת מפני הכוחות העדיפים של האויב – וסירב. "הרוצה אתה שהאויבים יבואו לתל-אביב?" – שאל בתשובתו. תחילה נפצע פצע קל ביד והוסיף לפקד על שלושה זחל"מים ובשעה שניסה לתקן זחל"ם שנתקלקל, נפצע פצע אנוש. "מולדת, מולדת" – קרא ללא הרף בעת התקדמות פלוגתו ואלו היו גם מלותיו האחרונות. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק. ארבעה ימים קודם לכן נפרד מאמו, שהזהירה אותו שידאג לשלומו, והוא ענה לה: "צריכה היית כבר להיות רגילה בפרידות, הנה הגיעה השעה לה חיכינו זה אלפיים שנה". לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.