פיקרש, אבי-יוסף

אבי-יוסף, בן שרה וישראל, נולד ביום כ"ו בתשרי תשי"א (7.10.1950) בחדרה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "תחכמוני" בחדרה, אחר-כך עבר לישיבת "בני עקיבא" ברעננה ולמד שם כשנתיים. את לימודיו התיכוניים המשיך וסיים בישיבת "בני עקיבא" בחדרה. אבי היה טוב לב מאין כמוהו וגם עניו וצנוע למופת. הוא היה בעל חוש הומור נפלא ולא פעם השתתף, יחד עם חבריו, במעשי קונדסות שנבעו מתוך שמחת-חיים ושובבות טובה. כל ימיו היה חבר ורע טוב ותמיד היה מוקף ידידים וחברים שאהבוהו וכבדוהו. אבי גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1968 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות נשלח לתפקידי של"ת בגרעיני נח"ל ובשנת 1970 עבר קורס צניחה. כחצי שנה לפני מועד שחרורו מהשירות הסדיר עבר קורס למקצועות הטנק בבית-הספר לשריון ובסופו הוסמך לתפקיד טען-קשר בטנק. באוקטובר 1971 שוחרר אבי מהשירות הסדיר ואחרי כן נשא לאישה את חברתו והקים לו בית בישראל. הוא יצא לתקופות של שירות מילואים בכל עת שנקרא ומילא את חובתו בנאמנות וברצון. בשנת 1973 החל ללמוד הנדסאות מכונות במדרשת רופין, אך לא זכה לסיים את לימודיו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס ונשלח ליחידתו בצפון הארץ. לאחר הצטיידות מהירה עלה על טנק ויצא לרמת הגולן, להצטרף לכוחות שעמדו בקרבות הבלימה נגד הסורים. לאחר מספר ימי לחימה קשה ומלאת גבורה החלה יחידתו להתקדם אל מעבר לגבול סוריה. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) במהלך קרב באזור הכפר חאן-ארנבה במובלעת, נפגע הטנק שלו ויצא מכלל פעולה. אבי וחבריו החליטו לחכות עד רדת החשכה ולנסות להתחבר עם כוחותינו בחסות הלילה. בערב החלו לנוע לעבר הכפר הסורי והתקדמו מסלע לסלע, כשהם מחפים איש על אחיו. כוח סורי שגילה אותם פתח עליהם באש והרג אחד מהם. אז החליטו להמתין עד שיעלם הירח ותשרור חשכה מוחלטת. בחצות הליל המשיכו להתקדם בזחילה לעבר הכפר לפנות בוקר עברה לידם מחלקת חי"ר של הסורים. כשהבחינו אבי וחבריו שהסורים גילו אותם, פתחו עליהם באש. בחילופי האש נפגע אבי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו אישה והורים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אבי נפל במערכה בעת מילוי תפקידו בסביבת הכפר חאן-ארנבה. אבי שירת ביחידת שריון והיה מן החיילים המצטיינים ביחידה. את תפקידו מילא תמיד בצורה הטובה ביותר ולשביעות רצונם של כל מפקדיו. את המשימות שהוטלו עליו ביצע מתוך הרגשת חובה ואחריות. הוא היה בחור עדין-נפש וטוב-לב ובזכות תכונות אלה היה אהוב על כולם, מפקדים וחברים כאחד".