פיצ’ו, יעקב (ג’קי)

בן רינה ושמואל. נולד ביום ד' בניסן תשכ"ו (25.3.1966) בתל אביב. למד בבית-הספר היסודי 'בר-כוכבא' בתל אביב, היה ילד שמח, שובב, כן וישר. כאשר שבר חלון בבית-הספר בעת משחק כדורגל, עמד על כך שהמקרה יובא לידיעת המנהל, דבר שזיכה אותו בהערכת המנהל על יושרו וכנותו והביא לביטול העונש על הנזק שנגרם. את לימודיו התיכוניים עשה במגמה הריאלית-פיסיקלית בתיכון-עירוני א' בתל אביב. עוד משחר נעוריו, רחש אהבה עזה למשחק הכדורגל, והיה לשחקן פעיל בקבוצת הכדורגל מכבי תל אביב. את תחילת דרכו עשה בגיל תשע בעת שהצטרף לקבוצת 'האפרוחים'. הוא הקדיש לתחביבו זה את מרבית שעות הפנאי שלו – התאמן מספר פעמים בשבוע והשתתף במשחקי הליגה בשבתות. יעקב התקדם והמשיך לקבוצת הנוער. הוא הצטיין בכל הקבוצות שבהן נטל חלק, והשתתף במשחק גמר גביע המדינה שנערך ברמת גן. היה שחקן מצטיין פעמיים – במכבי אליעזר ובמכבי פנחס לילידי 1966. בתום חברותו במכבי אליעזר קיבל מדליה ותעודת הוקרה על גביע נוער ירושלים 1983-1984. באוגוסט 1984 גויס לצה"ל ולאחר הטירונות שובץ ביחידת נ"מ בחיל-האוויר. הוא עבר קורס בסיסי, קורס כוון וולקן וקורס מפקד צוות. ביולי 1985 סיים קורס מ"כים והוצב בגדוד 947 בצפון. בהמלצת מפקדיו, נשלח לקורס קצינים, ממנו נשר כשבוע לפני תום הקורס בשל בעיות משמעת. לאחר תקופה קצרה, החליט לעבור את הקורס שנית ובאוקטובר 1986 סיים אותו בהצלחה. יעקב חזר לגדוד כמפקד סוללה וחתם על שנת שירות בקבע. בשלהי 1987 יצא, באישור הצבא, לבריסל לבקר את אחיו הסטודנט, שלמד שם. עם שובו ארצה, שימש כמפ"ל סוללה ובהמשך מונה לקמב"ץ הגדוד. לכל אורך שירותו הצבאי היה אהוד על פקודיו ומפקדיו. ביום כ"ט בניסן תשמ"ח (16.4.1988) יצא לסיור היכרות שטח, שבמהלכו התהפך הג'יפ שבו נהג. יעקב נפצע באורח קשה והוחש לבית-החולים רמב"ם. שלושה ימים לאחר-מכן, ביום ג' באייר תשמ"ח (19.4.1988) נפטר מפצעיו. יעקב הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים ואח – אברהם. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "את שירותו קשר בנכם בגדוד, החל כלוחם חובט בתעסוקה מבצעית ברמת הגולן ובחרמון ולאחר מסלול קצונה כמ"פ וקמב"ץ במהלך תעסוקה מבצעית ב'קו הסגול'. בגדוד ראה משפחה ואתגר לשרת והשקיע מזמנו לקידום תחומי אחריותו. בכל מקום אשר פנה וטיפל התחבב במהרה על הסובבים, קשר קשרים ורכש חברים רבים. בנכם היה מעמודי התווך בסגל המפקדים בגדוד, היווה דוגמה לחברות, עזרה הדדית, יושר והגינות, דבקות בביצוע המשימה ומקצוענות".